המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ישובו יושבי בצלו" - אותן שהיו כבר יושבים בצל הלבנון שדימה בו ישראל ובית המקדש ועכשיו גלו מעמו ישובו אליו
"זכרו כיין לבנון" - כדוכרן יבבות חצוצרתא דעל חמר עתיק דמתנסך בבית מקדשא שהיו תוקעין בחצוצרות על הנסכים כשהלוים אומרים בשיר
"ישובו", ומהם "ישובו" אלה שירצו להיות "יושבי בצלו" ר"ל בצל הלבנון, נבא שרבים מן הגולים ישובו לשבת בארץ ישראל ויקבעו דירתם בארץ הקדושה בצל הלבנון, והם "יחיו דגן" שיהיה להם שם דגן ללחם ביתם.
"ויפרחו כגפן" המתפשט למרחוק כי ירבו ויפרו שמה ויעשו פרי ותנובה.
"זכרו", ר"ל זכרו של לבנון יהיה "כיין לבנון", שגם אלה שלא ישובו לישב בצל הלבנון ולדור בא"י יזכרו תמיד בהלבנון כמו שזוכרים את היין של לבנון הטוב מאד ולא ימוש זכרונו מלב השותהו, כן יזכרו ההר הטוב והלבנון בכל תפלותיהם ויעלו את ירושלים על ראש שמחתם:
ביאור המילות
"יחיו דגן". כמו היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג'):