קטגוריה:אסתר ט יד

<< | ספר אסתר • פרק ט' • פסוק י"ד | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו

המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ.

וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַתִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּשׁוּשָׁ֑ן וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃

וַ/יֹּ֤אמֶר הַ/מֶּ֙לֶךְ֙ לְ/הֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַ/תִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּ/שׁוּשָׁ֑ן וְ/אֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום שני (כל הפרק)

ואמר מלכא למתעבדא כדין ודיטגמא איתפרסמת בשושן. המן איצטלב על תלתא אמין פרשנדתא רחיק מיניה אמתא חדא. פרשנדתא איצטלב על תלת אמין דלפון רחיק מיניה אמתא חדא. דלפון איצטלב על תלת אמין אספתא רחיק מיניה אמתא חדא. אספתא איצטלב על תלת אמין פורתא רחיק מיניה אמתא חדא. פורתא איצטלב על תלת אמין אדליא רחיק מיניה אמתא חדא. אדליא איצטלב על תלת אמין ארידתא רחיק מיניה אמתא חדא. ארידתא איצטלב על תלת אמין פרמשתא רחיק מיניה אמתא חדא. פרמשתא איצטלב על תלת אמין אריסי רחיק מיניה אמתא חדא. אריסי איצטלב על תלת אמין ארידי רחיק מיניה אמתא חדא. ארידי איצטלב על תלת אמין ויזתא רחיק מיניה אמתא חדא דהוא עשיראה. עשרתי בנוי דהמן איצטלבו על צליבא. והוא צליבא משקע בארעא תלת אמין ובריח הוה רם תלת אמין מן ארעא והוה אורכיה דצליבא ארבעין וארבעה אמין. והמן צליב ברישיה הוה סכום דצליבא חמשין אמין. ואתא מרדכי וחזא ית המן ולבנוי דצליבן על צליבא עני מרדכי ואמר להמן את חשבת למעבד בישא לעמא בית ישראל ויודע סתירתא ומחשבתא אסיק מחשבתך ברישך. את בעי למקטל יתן ולמשיציא יתן מתחות כנפוי דאבונן דבשמיא ואינון עבדין עמך וצלבינון יתך ולבניך תחות כנפך.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ותנתן דת" - נגזר חוק מאת המלך

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וַתִּנָּתֵן דָּת – נִגְזַר חֹק מֵאֵת הַמֶּלֶךְ.

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

אסתר רבה ט יד

ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט יד.

לְהֵעָשׂוֹת כֵּן

פעם נוספת פקודת המלך מלווה במילה "כֵּן" להראות את סמכות המלך. המלך לא כתב פקודה, והפקודה לא נשלחה לכל המדינות בשפתם. זו היתה פקודה כשם שהמלך פקד על המן לתת כבוד ויקר למרדכי (ביאור:אסתר ו י), כך פקד המלך על אסתר "לעשות כן". לא היתה אפשרות להאריך את יום ההגנה בשאר המדינות בגלל שרצי המלך, אפילו אם הם "יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים" (ביאור:אסתר ח יד), לא יספיקו להודיע את הפקודה לממלכה הענקית המשתרעת מהודו עד כוש.

הדת ניתנה בשושן בלבד. המלחמה נגמרה בכל שאר המדינות. היום הנוסף לא נועד למחוות את העמלקים, כי "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ" "בְשׁוּשָׁן" לא יועילו. כשעשרת בני המן ואוהביו של המן הומתו, נכתב: "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן" (ביאור:אסתר ט ה) אבל ביום בשני נכתב "וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ" (ביאור:אסתר ט טו) בלי לאבדם (למחות אותם).

המלך הבין את בקשתה של אסתר לחסל את האנשים שאבדו ונעלמו ביום הראשון ואת המלשינים עליה למלך: שהיא הרגה את בני המן שלוא כחוק ובחוסר כבוד. המלך פקד יום נוסף למצוא את האובדים ולהורגם, ולכבד את בני המן בתליה רשמית, המגינה על גוף המת מחיות השדה ועוף השמים, ומאפשרת קבירה של חלקי הגוף ביחד. אולם ליהודים התליה היתה עלבון נוסף לבני המן וכאזהרה לשנואי היהודים.