פר אחד/מז
פרק מ"ז[עריכה]
ובאותו הלילה ירדו מלאכי השרת ס' רבוא כנגד ס' רבוא ונטלו מהם ונמצאו ערומים שלא כרצונם. דנראה דבכונה מכוונת עשה שיהיה בלילה בעוד שהיו ישנים שלא יסבלו יותר צער כשהיה ביום בהקיץ והיה צעקה גדולה ובכיה ובלבול, לכן עשה זה בזמן הראוי באישון לילה בנפול תרדמה, כענין ברוגז רחם תזכור, וכמו אדם הראשון ויקח אחת מצלעותיו
עמד פנחס והחרים על ישראל שלא ישתה אדם מיינם של עכו"ם. עיין בספר הזכרונות למהר"ש אבוהב ז"ל בזכרון ד' בארבע פרקים ויצא כברק חיצו יורה זקים, ולהרב אור הגנוז על יו"ד מסי' קכ"ג ואילך יע"ש.
ועצתו של בלעם הרשע. עיין בספר ולע"א [ולא עוד אלא] שהביא ה"ה נר"ו דמה שיעץ זנות ופעור הוא דאיסור השתחויה לע"ז הוא על צלם אלהים ובחטאו בזנות נסתלק הצלם, לכן כדי שיכנסו בעבירות שיהיה נקל יעץ זנות תחילה ועי"ז ישתחוו לפעור כיון דלא נשאר צלם, וזהוא אנה חטא העם הזה חטאה גדולה דהיינו ואיך אעשה הרעה הגדולה שהוא ויקומו לצחק בגן עדן ושוב ויעשו להם עגל מסכה, ויהיה החטא קל דכבר נסתלק הצלם, זה היה העצה שיאמרו לישראל, אך לבנות מואב צוה ויעץ בלעם שלא תזדקק לו עד שישתחוה, דכיון דבערה בם יצרא דעבירה עובדים ע"ז מקודם, והוא בצלם אלהים וחטאתם יכבד מאד זת"ד. ולפי"ז א"ש דנקט וישב ישראל בשיטים ויחל העם, דלפי תומם התחילו בזנות להעביר הצלם, ושוב וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל להשתחות לפעור דאינו כל כך חמור, אך בנות מואב לא הניחום להתנהג כן.