עץ חיים/שער כ (הכל)
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק א (עריכה)
פרק א[עריכה]
ונחזור לעיל ונאמר כי הנה נתבאר ג' בחי' של ו"ק שהם נקראו מלכי ארץ אדום אימתי נתקנים.
עתה צריך לבאר עוד בחי' אחרת והוא מה שנתבאר אצלינו בהרבה מקומות כי גם בזמן עיבור יש מוחין אל ז"א שהם ג"ר אלא שהם שמות אלהים. וכאשר נעריך הד' כלים של המוחין בזמן י"ב חדשים נמצא כי בג' חדשים נגמר בו כלי הראוי להיות בו מוח אחד. והנה כלי המוח ההוא מבחי' אלקים והוא גימטריא פ"ו כמנין הנ"ל שהוא קרוב לשיעור הימים שיש בג' חדשים שאז נגמר (כלי) מוח אחד דאלקים. ונמצא שבתשלום י״ב חדשים עיבור נגמרו ד' מוחין.
וכל זה בבחי' הכלים שזמנם יב"ח. אמנם בבחי' הניצוצין שזמנם ט' חדשים — הוא באופן אחר. כי הנה נודע כי המוחין פרטן ד' וכללותם הם ג' לבד (שהם חב"ד דז"א, כי הדעת כולל חו"ג). נמצא כי מוח א' מבחי' הניצוצות נגמר בג' חדשים, וג' מוחין נגמרים בט' חדשים שהם זמן עיבור הניצוצין. וגם לסבה זו ארז"ל כי לג' חדשים ניכר הולד לפי שכבר יש לו מוח אחד מתוקן.
אמנם אני מסופק מה ששמעתי ממורי זלה"ה, אם המוח הא' שהתחיל להתתקן בג"ח הראשונים הוא מוח הנקרא חכמה להיותו ראשון וגם שהוא קו ימין, או אם הוא מוח הדעת שהוא אחרון אשר בו סוד חו"ג המגדלין את הולד. וכפירוש הראשון נראה יותר כי הימין נתקן תחלה שאינו כ"כ דינין.
והנה גם יש במוחין (שהם הג"ר) בחי' אורות כנ"ל; כי ג' בחי' הם כלים וניצוצין ואורות. לכן שים בדעתך להבין ענין הקדמה זו כי הוא מוכרח לך להבין רוב דרושי ז"א והיא הקדמה בענין דרוש דמוחין דקטנות ויניקה וגדלות דז"א.
ודע כי עיקר הז"א הוא בחי' ו"ק לבד בבחי' כללות כל עולם אצילות בהיותו כל עולם האצילות מצויר בבחי' פרצוף אחד בלבד. ואמנם בבחי' פרטות עצמו הוא פרצוף שלם כולל כל י"ס שבו. וא"כ מוכרח הוא שמלבד היות לו ו"ק הנ"ל עוד יש לו בחי' ג"ר שבו. וענין זה הוא לעולם - ר"ל בג' זמנים שיש אל ז"א הנקרא עיבור ויניקה ומוחין ר"ל דגדלות שבו — כי אע"פ שאנו קורין אותו בחי' מוחין אל זמן הגדלות — אינו סבה דבעיבור ויניקה אין לו מוחין, כי מוכרח הוא שיהיה תמיד כולל י"ס שבו אשר מכללן הם ג"ר שהם נקרא מוחין.
וביאור הענין דע כי בימי עיבור ויניקה (אשר עדיין אז נקראים הקטנות של ז"א) יש בו ג"כ בחי' ג"ר שבו שהם תמיד נקרא אצלינו בשם מוחין זולת ו"ק שבו.
והנה כמו שנתבאר שבו"ק יש כלים ויש ניצוצין ויש אורות שהם ג' בחי' שבהם.
- והנה הכלים הם האיברים שבאדם,
- והניצוצין הם הנפש שבאיברים החיצונים שבאדם הכוללים בשר וגידין ועצמות.
- והאורות הם הנפש של איברים הפנימים שאין בה גידין ועצמות כגון הלב והריאה וכליות וכבד וכיוצא בזה, ואין כוונתינו אל נפש לבד כי שם נפש כולל לכל חלקי רוחניות נר"ן (נ"א נרנח"י).
והנה גם בג"ר יש בהם ג' בחי' אלו, והם הכלים והניצוצין והאורות, והם ממש על דרך הנ"ל.
- כי אורות הם הרוחניות והנפש ונשמה אשר באבר פנימי שבו שהוא במוח עצמו שאין בו בחי' בשר גידין ועצמות אלא דומה ללב וריאה
- והניצוצין הם נפש אל האיברים החיצונים שבראש שהם כוללים בשר גידין ועצמות.
- והכלים הם האיברים עצמם.
ואמנם התחלקות ג' בחי' הנ"ל עד"ז הוא בזמן הגדלות - אמנם בזמן הקטנות (שהם ימי עיבור ויניקה) מתחלקים ג' בחי' הנ"ל באופן אחר, והוא כי מן הכלים נעשין איברים החיצונים שהם העצמות הנקרא ג' חללי דגלגלתא הנעשין מן עצמות ממש היבשים ונעשו בצורת ג' כלים חלולין הנקרא ג' חללי דגלגלתא, ומן הניצוצין נעשו ג' קרומות ממש שיש בתוך ג' חללי דגלגלתא החופפים על המוחין כנ"ל ואלו הקרומין הם הנזכר אצלינו תמיד מוחין דאלקים לפי שהם בחי' רפ"ח ניצוצין שהם דינין אשר בסבת היותן דינין ירדו הניצוצין גם כן עם הכלים לעולם הבריאה כנזכר בדרוש רפ"ח ניצוצין. ומבחי' אורות נעשו הג' מוחין עצמן שהם כעין הבשר רך מאד כמו ליחה לבנה והם מוחין חומריים ממש אלא שהם יותר צחים וזכים מן הבשר של שאר האיברים ואלו המוחין חומריים הם נעשין מבחי' האורות הם הויות ממש אפי' בימי עיבור ויניקה והקרומית לבד הם נקרא אצלינו תמיד מוחין דאלקים דקטנות וזכור זה מאד לפי שהם מבחי' הניצוצין שהם הדינין אבל המוחין הם שמות הוי"ה. והנה כל זה הוא בעיבור ויניקה כי בזמן הגדלות הוא באופן אחר כנ"ל כי הכלים הם באיברים והניצוצין הם נפש לאיברים החיצונים והאורות הם נפש לאיברים פנימים והם בחי' נפש ונשמה ורוחניות גמור אל המוחין חומריים הנ"ל שנעשו בזמן הקטנות והם ג"כ בחי' שמות של הוי"ה אחרים יותר מעולים ורוחנים מן שמות הויו"ת של המוחין חומריים עצמן כנ"ל. כלל העולה כי המוחין דימי קטנות הם מוחין חומריים והם הויו"ת וקרומיהן הם שמות אלקים אבל המוחין שבזמן גדלות אינם בחי' החומריים רק נשמה ורוחניות המוחין לבד אשר אלו השמות של המוחין הם נמשכין מן הרוחניות של האורות שיש במוחין דאו"א עצמן והם ממשיכין ג"כ מלמעלה מהם שהם א"א ועתיק כמ"ש במקומו בע"ה. נמצא כי בכ"מ שנזכר בחי' מוחין דגדלות אין הכוונה על בחי' המוחין החומריים כי אלו כבר נעשה בימי עיבור ויניקה רק הכוונה הוא בנשמה ורוחניות המוחין הנמשך לו בימי גדלותו וזכור (כלל) זה ואל תטעה:
ונלע"ד כי הכלים כוללים איברים חיצונים ופנימים אלא שנחלקים לב' בחי' שיש בכלי שהוא (נ"א אלא ב' חלקים יש בכל בחי' שבכלים) פנימית וחיצונית כנ"ל וזה עצמו הוא בחינת אברים החיצונים והפנימים והבן זה מאד כנלע"ד:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק ב (עריכה)
פרק ב - מ"ת[עריכה]
ונחזור לענין ראשון. כי הנה נתבאר לעיל איך ג' בחינות יש בז"א או בנוקבא לתקן, והם אורות ניצוצין כלים, ונכנסו לתקן בסוד עיבור בג' המקומות שיש בפרצוף הכולל בינה ותבונה, והם יסוד דבינה ויסוד דתבונה ומקום החתך שבין זו לזו.
וזהו סוד שארז"ל בג' חדשים הראשונים הולד דר במדור התחתון וג' אמצעיות במדור האמצעי וג' אחרונים במדור העליון - הנה הם ג' מדורים הנ"ל.
ויובן ג"כ מ"ש בג' חדשים הראשונים תשמיש קשה לאשה ולולד, והב' קשה לאשה ויפה לולד, וג' אחרונים יפה לזה ולזה. כי בג' חדשים הראשונים בחי' התשמיש קשה לאשה ולולד כי הזווג הוא למטה ביסוד התבונה, ולכן כיון שכבר היתה שם ביאה ראשונה לצורך העיבור - נמצא שכל הזווגים שהיו שם מאז ואילך הם כמעט לבטלה, כי כבר הספיק לאשה ולולד הביאה ראשונה. וג' חדשים אמצעים - אז הזווג במקום החתך ואז הזווג הוא יפה לולד - שהוא לצורך הניצוצין אשר שם, אבל לאשה עצמה קשה לפי שאין שם בחי' יסוד הראוי לביאה ולזווג. וג' חדשים אחרונים אשר הזווג ביסוד הבינה למעלה, אז יפה לולד - שהם בחי' אורות אשר שם. וגם יפה לאשה - אשר שם יסוד שהוא מקום הביאה וזווג ואין לה צער.
ודע כי אע"פ שאמרנו כי בג' האמצעית הזווג הוא במקום החתך ובג' אחרונים הזווג הוא ביסוד הבינה - הענין הוא כי בכל בחי' הג' של הולד עולין למעלה אפילו בחינת הכלים ממדור למדור עד מדור העליון. ואחר כך בעת הלידה מתגלגל הולד כלול משלשתן ויורד מלמעלה עד למטה ואז הוא זמן הלידה:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק ג (עריכה)
פרק ג - מ"ת[עריכה]
ועתה נבאר הלידה, איך ילדה אימא עילאה את זו"ן.
והנה בביאור של התפילות בענין ק"ש נתבאר שם אצלינו ענין לידת אמא עילאה את זו"נ בסוד ו' תיבות דשמע ישראל - ע"ש היטיב כי הנה שם נתבאר. וסוד הענין הוא, כי הנה הז"א הוא הולד הנתון בעיבור במעי אמא שהוא ט' חדשי העיבור, וכאשר נשלמו ט' חדשי העיבור אז נולד ויצא לחוץ. ואמנם יש בחי' לידה בין בז"א עצמו בין בבחי' המוחין שלו של זמן הגדלות כנ"ל שהם בחי' רוחניות ונשמות המוחין דז"א. וב' הבחינות שוין. כי כבר נתבאר אצלינו כי תמיד נכנסין ומתלבשין נה"י דאמא ומתפשטין תוך ז"א עצמו - בין בבחי' זמן עיבור, בין בבחי' קטנות (שהוא זמן יניקה), ובין בזמן הגדלות הנקרא אצלינו מוחין דגדלות (שהוא רוחניות המוחין כנ"ל). והנני מתחיל לבאר בחי' לידת המוחין דגדלות ז"א (שהוא בחי' רוחנית ונשמות כנ"ל), וממנו יתבאר לך לידת ז"א עצמו ממש כי הכל אחד.
דע כי הנה הפסוק אמר "בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים", וארז"ל כי האבנים הם הירכיים של אשה שכאשר יולדת מצטננות ומתקשות כאבנים ולכן נקרא אבנים. ולהבין זה נבאר תחלה מה ענין הלידה ומי גרם אותה. והענין הוא כי יש אורות רבות שם בבטן אמא עילאה ע"י העיבור כנ"ל, וזהו גורם שהולד שהוא ז"א רוצה לצאת ולהולד. ולהיות פי רחמה צר וסתום — א"א אל הולד לצאת מתוכה. לכן כאשר בא זמן הלידה שנגמר זמן העיבור וכבר נתקן ונצטייר העובר — אז בחי' האורות והרוחניות שיש בנה"י דאמא מסתלקין משם ועולין למעלה בגוף אמא עצמה במקום שהעובר עומד שם בבחי' עיבור, ואז מתרבים שם האורות. כי הנה יש שם אור של הת"ת עצמו דאמא, והאורות של מחצית גוף התחתון שלה כנ"ל, וכל האורות דזו"נ אשר עומדין שם בסוד העיבור. ואין הבטן שלה יוכל לסבול כל רבוי אורות ההם. ואז האורות של בחי' אמא עצמה (שהם בעל הבית) — הם דוחקין את האורות של זו"נ שאינם שלה (שהוא אורח), ומוציאין אתה לחוץ דרך פי היסוד שלה, ונבקע ונפתח רחמה ויוצא הולד לחוץ.
ונמצא כי עליות והסתלקות אורות דנה"י דאמא מלמטה למעלה כנ"ל הוא לב' תועליות:
- א' לצורך הלידה כנ"ל; כי ע"י עלייתן מתרבים שם האורות ודוחקין את העובר ומוציאין אותו לחוץ.
- והב' הוא לצורך המוחין דז"א, כמבואר אצלינו שאינן נכנסים בז"א אלא אחר היותן מלובשים בנה"י דאמא. ולכן הוצרכו להתרוקן מן האורות שלהם כדי שיתלבשו במקומם אורות המוחין דז"א (כי ב' בחי' האורות - שלה ושל ז"א - אי אפשר להיות שם ביחד.
והנה כאשר עולין ומסתלקין אורות הנה"י דאמא - הם עולין ועומדין בחצי ת"ת התחתון דאמא עצמה, שהרי שם הוא מעמד ז"א בסוד העיבור, ודוחקין אותו לחוץ. וא"כ נמצא שהם עומדין תחת המקום החזה של האמא ששם עומדין ב' דדים של האשה. והרי הם עושין תועלת ג' בעלייתן למעלה - כי אז נתוסף הארה גדולה ובולטין אותן האורות לחוץ ונעשים במקום הזה כעין ב' דדים, ונבקעים, ומהם יוצא החלב להניק הולד אחר הלידה. וזהו סבה וטעם למה אין באיש בחי' ב' דדים בולטות כמו באשה. והנה זה נרגש בחוש הראות שתכף אחר הלידה זב החלב ויוצא דרך הדדים, משא"כ בתחלה.
והנה נודע כי הנה החלב הוא דם מתחלה שהיה למטה ברחם שלה, ועלה למעלה משם עד מקום הדדין ונהפך לחלב, כי ע"י עליית האורות הנ"ל שם למעלה גורם שיתהפך לחלב. ובזה יובן משארז"ל על פסוק "אדם כי ימות באהל - אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". כי התורה הוא ז"א כנ"ל (שהוא תורה שבכתב), והקיום שלו הם המוחין, ואין התורה יכול להתקיים להיות לו מוחין המקיים אותו אלא ע"י בינה הנקראת ׳מי׳ כנודע, אשר היא "ממיתה עצמה" בשביל התורה - כי נה"י שלה מסתלקין האורות שלה ונשארין כמתים — כלים בלי עצמות, וגוף בלי נשמה — ועושה כן בשביל התורה שהוא ז"א כדי שיתלבשו בתוכה המוחין שהם הקיום שלו. ועיין לקמן ענין התלבשות הזה מה ענינו.
גם זהו סוד הפסוק הנ"ל, "ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים". כי הנה בעת זמן הלידה מסתלקין האורות מן הירכיים של האשה (שהם נ"ה שלה), ונשארים קרים ויבשים כאבנים כמו ירכי האדם במותו. כי הנה אורות שבתוכו (שהוא רוחניות) הוא כמו אש בסוד נר ה' נשמת אדם, ומחמת האדם בעודו בו. ואחר שמת - מתקרר ומתקשה, לכן קרא הפסוק הזה לנצח הוד של האשה בעת לידתה אבנים לטעם הנ"ל.
גם הוא לסבת טעם אחר כנודע מזוהר ומתקונים כי חג"ת הם אבות ונה"י נקרא בנים - לכן נקרא אבנים מלשון בנים.
עוד טעם ג' כי נה"י שלה חוזרין להעשות בחי' הגוף אל זו"נ שהם בני התבונה כאשר מתלבשין בתוכם:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק ד (עריכה)
פרק ד[עריכה]
ה' פנימים וה' מקיפים בכלים וכנגדן באורות ג' כלים דז"א וכנגדן ג' לבושין אמא להלביש ג' מיני מוחין שגם הם לבושין אל ג' מיני נשמה שבנר"ן ועד"ז יהיה ג"כ ג' לבושים אבא להלביש ג' מיני מוחין שגם הם לבושין אל ג' מיני חיה שבנר"ן ועד"ז יהיה ג"כ ג' לבושים א"א לג' מיני יחידה כו' וכנגדן המקיפין. נמצא שהחיצוניות הם הכלים והפנימיות הם הג' מוחין הנ"ל שגם הם לבושין ולכן לפעמים נקרא הנפש פנימיות ולפעמים גם המוחין נקרא פנימיות ודע שהלבושין הפנימים אינם מוחין עצמם אלא ג' חללי דגלגלתא:
הקטנות בליל פסח הוא היניקה ובו כולל גם העיבור, וכן בקטנות שני הוא היניקה וכולל גם קטנות דעיבור. ונמצא שבהולד ז"א בעיבור נעשה לו צלם דתבונה שלישית וביניקה צלם דתבונה שנייה ובגדלות צלם דתבונה א' ואח"כ עיבור צלם בבינה ג' וביניקה צלם בבינה ב' ובגדלות צלם בבינה ראשונה, ונמצא שג' כלים תבונה הם עיבור יניקה ומוחין וכן ג' כלים דבינה הם עיבור ויניקה ומוחין:
צמח נלע"ד שנבין עם מה שנאמר בסוד פרקי העיבור והוא שבינה זו שהוא נגד תבונה ב' נקרא בינה ב' ומה שהוא נגד תבונה ג' נקרא בינה ג':
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק ה (עריכה)
פרק ה[עריכה]
ענין זו"ן על מתכונתו:[עריכה]
והנה נת"ל בדרושים שעברו כי יש פרצוף בינה עילאה דאהי"ה דיודי"ן ופרצוף תבונה דס"ג ונדבר עתה בפרצוף תבונה דס"ג לבדה אשר יש בה כח"ב וג' תבונות כנ"ל וכבר נת"ל כי החיצוניות העליון נעשה פנימיות בתחתון וכל זה בבחי' כלים והנה זו"נ אינן יכולין לקבל הארתן בבחי' נשמתן אלא באמצעית חיצוניות התבונה שנתלבש תוך פנימיותן בסוד מוחין כנודע. ואמנם יש כמה בחי' באורות הנשמה והם נרנח"י גם יש כמה בחי' תבונה וכמה בחי' בינה כו' ונמצא כי לפעמים יש בז"א ה' בחי' אורות נרנח"י הנ"ל כולם ע"י אמצעית חלק התבונה ולפעמים כולם באמצעית הבינה ולפעמים ע"י אמצעית א"א. ואמנם דע כי כשאנו אומרים שלוקחין כולם באמצעית תבונה ר"ל וגם מיש"ס וכן כשאנו אומרים שלוקחין ע"י הבינה ר"ל וגם מאבא עילאה ופי' הענין הוא כי הלא כל בחי' אלו הם נמשכין מזווג או"א וא"כ צריך שבכל בחי' מאלו הה' שהם נרנח"י יהיה בהם חלק או"א. אך דע כלל גדול כי הנפש לבדה כלולה מכל ה' נרנח"י וכולם נפש לבד ודוגמתן ה' בחי' וכולם נקרא רוח וכן בנשמה וכן בחיה וכן ביחידה ונודע כי הז"א כולו נקרא רוח ויש בו נרנח"י ובנפש שלה יש בה ה' בחינות נרנח"י וכן הרוח כו' באופן שהם ה' בחי' כל א' כלולה מה' שהם כ"ה בחי' וכולם נקרא רוח לבד וכן כ"ה בחי' בנוקבא וכולם נקרא נפש. אמנם נבאר ענין ז"א ומשם תקיש אל השאר הנה ג' כלים יש בז"א חיצון ואמצעי ופנימי ואין לך אבר ואבר שאין בו ג' בחי' אלו עובי החיצון מצד אחור ועובי הפנימי מצד הפנים ומה שביניהן בסוד אמצעי אכן ג' שרשי כלים אלו החיצון שבכולם נמשך חיותו מן הכבד ע"י וורידי הכבד שבהם שולח המזון שהוא הדם אל אותו החיצון והכלי אמצעי נמשך חיותו מן הלב ע"י עורקים הדופקים הנמשכין מן הלב שבהם שולח (המזון) החיות הרוחני כעין רוח דק וזך והוא בחי' דם חומרי ג"כ אלא שחזר ונזדכך בלב כנודע כי הכבד שולח דם הממשי אל כל אבר ואבר והיותר מובחר שולח אל הלב ואז הלב חוזר ומזככו (פעם ב') ונעשה בו בחי' (דם) רוחניות זך ומשלחו אל כלי האמצעי אשר בכל אבר ואבר ואח"כ הלב שולח (דם) רוחניות היותר זך אל המוח ושם חוזר ומזדכך פעם ג' ואז שולחו המוח אל הכלי הפנימי של האבר דרך גידין הנמשכין מן המוח כנודע ואותו הרוחניות הזך נקרא כח ההרגשה. אמנם הצד השוה שבשלשתן שכולם הם מיני דם אלא שזה מזוכך מזה וזה מזוכך מזה. והנה בתוך ג' שרשים אלו שהם מוח לב כבד אשר הם ג' שרשים של ג' בחי' הכלים של כל אבר ואבר כנ"ל הנה בתוכם הוא נר"ן וא"כ נמצא כי הנפש שורה בכבד ובאמצעיתו משלח הארותיה אל הכלים החיצונים ע"י וורידי הדם כנזכר וא"כ נמצא כי אורות הנפש יאירו בכלי החיצון ורוח שורה בלב ובאמצעיתו שולח פארות הארותיו אל הכלים האמצעים ע"י העורקים הדופקים כנ"ל והמוח שורה בו הנשמה ובאמצעיתו שולח הנשמה פארות הארותיו אל הכלים הפנימים ע"י הגידין כנ"ל. ואמנם נגד חיה ויחידה אין עוד בחי' כלים דז"א כנגדן כי אורם גדול ואין כלי סובל אורם [א] אמנם החיה מתלבש פנימותיה תוך הנשמה ואור המקיף שלה נשאר בסוד אור מקיף על הז"א מבחוץ ג' בחי' מקיפין כנגד נר"ן הפנימית והיחידה פנימיותיה מתלבש תוך החיה ואור המקיף שלה נשאר בסוד אור מקיף אל הז"א מבחוץ והיה אפשר לומר שמתחלק לד' מקיפין נגד חיה נשמה רוח נפש הפנימים וא"כ יהיו ד' בחי' היחידה מקיפים מ' דצלם ואח"כ ג' בחי' מקיפים דחיה ל' דצלם והצ' דצלם הם אורות הפנימים שהם ט' בט' דז"א והנה נתבאר ה' בחי' הנ"ל של ז"א. אמנם לפעמים לוקח כולם ע"י בינה הכללית שהם בחי' יש"ס ותבונה ולפעמים עולה יותר ולוקח כולם ממקום החכמה הכללית שהם או"א עילאין ולפעמים עולה יותר ולוקח כולם ממקום הכתר הכללית שהוא א"א ונוקבא. אמנם דע כי לעולם א"א שיקחם אלא ע"י ישסו"ת כי הרי הם עליונים ממנו אך הענין הוא כי א"א לעלות למעלה ממדרגתו כי הרי אין מקום פנוי וחלל אמנם צריך שתחלה תתעלה יש"ס ותבונה למקום או"א ואז זו"ן יעלו למקום יש"ס ותבונה ויעלו או"א למקום א"א ונוקבא ויעלה א"א ונוקבא למדרגה שעליו וכעד"ז עלייה למעלה מעלייה עד שיתנענעו ויתחלפו כולם ממקומם. נמצא כי בעלות יש"ס ותבונה למעלה במקום או"א הנה נמצא זו"ן במדרגת ישראל סבא ותבונה וכשעלו יש"ס ותבונה למעלה בא"א ונוקבא יעלו זו"ן במקום או"א עצמם ונמצא כי הרי הם נקרא או"א עצמן. אמנם אינם מקבלים הארה והמוחין שלהם אלא ע"י ישסו"ת שגם הם עלו ודי בזה. ונתחיל ונבאר ענין ה' בחי' נרנח"י שמקבל מישסו"ת בלבד הנה בעת העיבור נכנסה בו בחי' נפש לבד, והענין דע כי א"א בשום אופן להצטייר הולד אלא ע"י נפש הנותן כח בו. ואמנם נפש הזה אינה יכולה לכנוס עד שהתחיל איזה התחלה להצטייר בגוף הולד ולכן הוכרח שתחלה יטילו הזכר והנקבה טפת זרע החומריים וזה נמשך מחלק אבר הכבד של הזכר והנקבה עצמן ואז נמשך בטפת ההם קצת רוחניות מנפש האב ואם עצמן כנודע לחכמי הטבע ואז כבר יש שאור להחמיץ ואז מתבררין הבירורין של ז"א מעט מעט ומבררתן אימא לבד ע"י אכילתה ובזה נתוסף החומר בולד וגם בנפשה מבררת בירורי נפש דז"א באופן שמתחילין להתברר מבחי' כלים ומהניצוצין ומאורות הנפש מעט מעט. ואמנם טפת הזרע נמשכת מהחומר של אב והרוחניות שבו מן הנפש עצמה שבאב וכן כיוצא בזה בטפת האם יש בה חומר האם עצמה ורוחניותיה שבה מהנפש שבה. והנה הנפש ההוא נקרא רוחא דשדי בגווה כנודע ומשם נותנה קצת מן אותה הרוח בתוך הטפה ההוא ונמצא עתה כי התחלת שאור להחמיץ העיסה שהם בירורי הולד עצמן הנה הם ב' טפות זכר ונקבה עם ב' ניצוצין נפשות או"א עצמן והנה כפי אותן הניצוצין הנ"ל של או"א כך דוגמתן הם מתבררים ברורי נפש הולד עם הכלים ג"כ ר"ל אם עשו איזה מצות התלוין בעין ממשיכין ברורי נפש התלויה בעין וכיוצא בזה ודי בזה. ונחזור לענין כי אלו הניצוצין שנמשכו מאב ואם בתוך הטפות שלהם הנה מהניצוצין נעשה מלבוש אל הנפש של הולד בסוד בבגדו בה כנזכר בסבא ומן הטפות עצמן נעשה פנימיות החומרים של גוף הולד לפי שבתוך טפת אלו נכנסת נפש הולד להצטייר ולברר הכלים שלו וזה הטעם הנזכר לנו במצות כבוד או"א. ואמנם אחר שכל טפות אלו כל א' מהם נמשכת מרמ"ח איברי או"א לכן יש בכללותיה רמ"ח איברים ותחלה מתחלת אותה ניצוץ הנפש שנמשך מאו"א שגם בה יש כללות רמ"ח ניצוצין ואז הניצוץ הראשון והמעולה מתחיל להצטייר טפת איברי הכבד שיש בתוך אותה טפה כנודע לחכמי הטבע ואז ממשיך אותם הבירורים של הולד עצמו מבחי' הכבד שלו ומתחיל להצטייר בחי' הכבד של הולד ונמשך שם חלק הנפש מכבד של הולד ומצטייר הכלי של הכבד וכל זה ע"י טפת האב עם ניצוץ הנפש אשר שם משל אב כנודע כי זהו דמיון הקום שנותנין בתוך החלב שהוא טפת האם ונקפית ומצטיירת ואז משם ואילך מתחיל הכבד לברר בירורי הולד לצורך רמ"ח איבריו ונעשה בו דם ואז משתלח הדם ההוא דרך הוורידין ומצטיירין האיברים ונעשו בשר וגידין ועצמות וכפי מה שמתבררים ניצוצי נפש הולד ונכנסה שם בכבד כך הוא שיעור הבירור בחי' איברים של הולד וכן כפי מה שנתרבה ונגדל בחינת הכבד עצמה כך נגדלים כל הכלים של רמ"ח האיברים של הולד עד"ז הם הולכים ומתגדלים כל ט' חדשי העיבור ונגמרין ט"ס דז"א בבחי' כלים ונפש וניצוצין של זעיר אנפין עצמו וכל זה היה לסבת השאור של הטפה של או"א בחומר וצורה באופן כי כשנולד ז"א כבר יש בו בחי' רמ"ח איברים דכלים וניצוצין ואורות מבחי' נפש של ז"א. ואמנם ניצוצין נפשין דאו"א נעשו לבושים אל הנפש עצמו דז"א כנ"ל ובאו מלובשים תוך ניצוצי טפת החומר דכלים דאו"א נמצא סדרן כך הוא חוץ מן הכל הם רמ"ח איברים דגופא דז"א ובתוכם טפת אמא כלולה מרמ"ח בחומר שלה ונפש שלה ובתוכו טפת אבא כלול מרמ"ח בחומר שלו ובנפש שלו ובתוך הכל הוא נפש אדם עצמו דז"א נתון שם ונמצאת נפש דז"א עומדת בכבד מלובשת תוך טפת נפש אבא ונפש אמא והם מלובשים בטפת הכלים ומשתלחים ענפים וניצוצות נפש דז"א ברמ"ח איבריו בהיותן מלובשים תוך נפש דאו"א בתוך טפת כלים שלהם דאו"א כנ"ל נמצא כי מתחלת הריון התחילו להצטייר כל הבחי' הנ"ל ביחד. אמנם ראשית כולם היו טפת או"א חומר וצורה והיו ממשיכין שם בירורים הכלים והנפש דז"א עצמו מעט מעט בין מהכלים בין מהאור באופן שבהשתלם זמן העיבור נשלמו ביחד כל הבירורין של רמ"ח איברים בבחי' כלים ובבחי' נפש שבהם. אמנם דע כי עדיין לא נכנסו שם רק בחי' נפש שבנפש דז"א ולכן לא נתבררו רק הכלים של החלק של הנפש שבנפש דז"א כי כפי הנברר מן הנפש נתברר מהכלי ולכן עדיין קומת גוף העובר קטן מאד עם היותו כלול מי"ס ומרמ"ח איברים שלו שהם מבחי' נפש שבנפש כנ"ל. ואמנם הטפה הנ"ל שהטילו או"א בחומר וצורה לצורך שאור של העיסה כנ"ל נמשכה מבחי' החיצוניות של מלכות יש"ס ומלכות דתבונה ובכל זווג וזווג שבזמן העיבור היה נמשך ומתרבה אותו הטפה באופן שבהשתלם ימי העיבור נגמר החיצוניות דמלכות הנ"ל כל י"ס שלהם לכנוס תוך זו"נ וכבר ידעת כי זה החיצוניות נקרא צלם דמוחין דעיבור ויש בו צלם והם ב' צלמים א' דיש"ס וא' דתבונה וכולם נכנסו בזמן העיבור שהם בחי' כל ט' ספירות דחיצוניות דמלכות יש"ס ותבונה כי הרי ביניקה נכנסין מדרגות אחרות מעולות מאלו כנלע"ד והיותר נלע"ד כי עד עתה לא נתבררו רק נפש שבנפש דבחי' אור וכלים לכן גובה הולד קטן מאד:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק ו (עריכה)
פרק ו[עריכה]
אח"כ נולד ז"א ואז מתבררין בחי' ניצוצי הרוח דז"א עם בחי' הכלים שלהם ואז מזדווגים שנית או"א והם מוציאין טפה מחומר וצורה של בחי' רוח שלהם והוא מבחי' ו"ק של יש"ס ותבונה שאלו הם יותר פנימים מן הטפות שנמשכו לו לנפש דעיבור שאותן היו ממלכות יש"ס ותבונה ואלו הם מו' קצוותיהן וכמו שאותן צלמים דעיבור היו מחיצוניות דמלכות ישסו"ת כן אלו הצלמים דיניקה הם מחיצוניות דו"ק דישסו"ת. וכבר נודע כי החיצוניות עליון נעשה פנימית תוך פנימית תחתון. והנה כל הבחי' שנתבררו לצורך הולד להגדילו הנה כולן נמשכו אח"כ בזמן היניקה רק שהם נמשכין בו מעט מעט ע"ד הנ"ל בעיבור בכל פרטם ואמנם עתה נגדלו רמ"ח איברים דז"א בב' בחי' א' באורך וא' ברוחב שהוא עובי הכלי והענין כי מהארת רוח הבא עתה מתגדל אפילו כלי נפש והנפש עצמה אע"פ שכבר נכנסה כולה כנ"ל או כפי פי' הב' הנ"ל יהיה שעתה נתוסף רוח שבנפש ואז נגדל הכלי קומתו ועד"ז נמצא הולד גדל ביניקתו וגבה קומתו וגם גדל ברוחב ובעובי כי נכפל עתה עובי הכלי כפליים בכל בחי' רמ"ח איבריו ונמצא כי עובי החיצון שגדל בעיבור נקרא כלי הנפש וזה העובי שניתוסף בו עכשיו הוא הכלי האמצעי של הרוח שהוא תוך כלי החיצון של הנפש. ואמנם תחלה גילוי כניסת ניצוצי הרוח הם בלב ומשם משתלחין פארותיו וענפיו דרך העורקים הדופקים בכל רמ"ח איברים תחת עוביו של הכלי החיצון שגדל בעיבור ועד"ז גדלים י"ס דז"א דרמ"ח איבריו בימי היניקה בגובה ובעובי בגובה הוא שהכלים של הנפש עצמה גדלה למעלה ובעובי הוא בחי' כל אמצעי של הרוח והם גדלים מעט מעט עד שנשלם לכנוס כולו. ודע כי בודאי גם בעיבור יש מוח לב כבד בשר עורקין דופקים ועצמות אלא שהענין הוא כך כי בכל בחי' מאלו יש בה בחי' נר"ן שהם קטנות עיבור ויניקה וגדלות אלא שמן הנפש שבנפש נתגדל הכבד וכל בחי' חיצוניות שבבשר וגידין ועצמות. ומרוח שבנפש נגדל הלב וכל בחי' הכלי האמצעי שבבשר גידין ונצמות. ומנשמה שבנפש נגדל מוח וכל בחי' כלים הפנימים שבבשר גידין ועצמות. ותחלה נכנס נפש שבנפש ומתחיל להצטייר הכבד ואחר כך הרוח שבנפש ומתחיל להצטייר הלב ואח"כ הנשמה שבנפש ומתחיל להצטייר המוח ואח"כ בבא היניקה הנפש של הרוח מגדיל הכבד גדלות יותר גדולה וגם הכלים החיצונים ובבא רוח דרוח נגדל הלב וכל כלים האמצעים ובבא נשמת הרוח נגדל המוח וכל כלים פנימים אך עדיין אין בכולם רק בחי' רוח האמיתי ונפש האמיתי נמצא כי טפת או"א מחומר וצורה של הרוח שלהם נעשו פנימים אל הכלי האמצעי והרוח עצמו דזעיר אנפין נתלבש בתוך טפת רוח דאו"א ע"ד הנ"ל בנפש דעיבור והם ב' צלמים א' ביש"ס וא' בתבונה:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק ז (עריכה)
פרק ז[עריכה]
אח"כ מתחיל ז"א להגדיל גדלות האמיתי והוא כניסת הנשמה והטעם היות נקרא בחי' זו גדלות האמיתי הוא לפי שעד עתה היה אל הז"א בחי' רוח אשר כל זה נקרא (בחי') ז"א (שהוא) רוח כנודע אך בבא לו נשמה אז הוא גדלות האמיתי שגדל ביותר מבחינתו כי כל שרשו הם ו"ק הנקרא רוח ועתה נגדל לו ג"ר שהם בחי' נשמה וחוזרין להגדיל כלים דז"א בג' בחי' החיצון ואמצעי ופנימי בין בעובי בין בגובה וזה ע"י הארת הנשמה בהם בנפש ורוח עצמה נמצא כי אע"פ שמתחלה ג"כ היה לו בחי' מוחין כיון שעדיין אין בהם רק בחי' הארת נפש בלבד או הרוח בלבד שאינם בחי' אור הראוים להם הרי הוא כאלו אין בהם מוחין אך עתה שבא הנשמה בתוכם וגם שנגדלו כנ"ל לכן נקרא עתה גדלות דמוחין והבן וגם כניסת הנשמה זו היא מעט מעט ע"ד הנ"ל ברוח ונפש ונגדל מעט מעט וגם בזה הוא ככל הנ"ל בנפש ורוח כי הם (כח) טפת הזווג דאו"א ממשיכין טפת חומר וצורה מבחי' כלים הפנימים שלהם ומבחי' הנשמה שלהם ועל ידם מתבררין בירורי ז"א עצמו מהמלכים שמתו מבחי' הכלים ומבחי' הנשמה. וצריך שתדע כלל א' בכל הצלמים דנר"ן ח"י והוא כי בחי' נפש של הצלם ההוא באה תחלה ואח"כ רוח דו"ק של הצלם ואחר כך כל ג"ר ביחד שהם נשמה חיה יחידה כי ג"ר חשובות כא' אמנם הם נכנסין א' א' שהוא תחלה נכנס הנשמה אח"כ חיה אח"כ יחידה. והנה בצלם יש בו צ' ובו נכלל הרוח כי בחי' נפש נקרא דמות וזה ניתנת אל הנוקבא אך הצ' דצלם הוא אל הזכר והוא בחי' רוח והוא נקרא דעת המתפשט בכל הגוף בסוד ובדעת חדרים ימלאו ויש בדעת זה ג' מוחין הנקרא חב"ד ומתפשטין בג' קוין דז"א עד נה"י שבו. ואמנם החו"ב שבו הם חו"ג שבדעת ונקרא תרין עטרין הנודעים והוא מ"ש בזוהר משפטים דקכ"ב כי רישא דמלכא בחו"ג אתתקן ויש בחי' דעת תחתון המחבר ב' עטרין אלו. ואלו הג' מתפשטין בכל גופא דז"א בסוד צ' דצלם והוא בחי' דעת כנודע כי בז"א יש בחי' שם יה"ו לבד ובנוקבא ה' אחרונה וו' של יה"ו הוא דעת כי כל העצמות ז"א אינו אלא ו' שבהוי"ה. ואח"כ ל' דצלם היא בינה דז"א והיא הנשמה שלו. ואח"כ מ' דצלם הוא חכמה דז"א והיא החיה שלו ואח"כ בא כתר שלו.. והנה הנפש נקרא דמות באה ממלכות של הפרצוף דמל' דיש"ס ותבונה והרוח שהוא צ' דצלם בא מו"ק דמלכות דיש"ס ותבונה, והנשמה שהוא ל' דצלם באה מבינה דמלכיות דיש"ס ותבונה, והחיה שהוא מ' דצלם באה מחכמה דמלכות דיש"ס ותבונה, ויחידה בא מכתר דמלכות יש"ס ותבונה. וכל זה הוא הצלם דעיבור וכולם נקרא נפש לבד וכעד"ז בצלם דיניקה (הכולל נרנח"י) וכולם נקרא בחי' רוח והם נמשכין מחיצוניות ו"ק דיש"ס ותבונה אשר הוא כלול מכח"ב וו"ק ומלכות ועד"ז הוא בצלם דנשמה דגדלות הכוללת נפש רוח וכו'. וכולם נקרא נשמה לבד והם נמשכין מחיצוניות בינה דיש"ס ותבונה אשר היא כוללת כח"ב וו"ק ומלכות שבה. ואמנם כבר יש עתה אל הז"א ג' בחי' נר"ן בתוך ג' כלים ובתוך ג' צלמים מחומר וצורה של ישסו"ת ממלכות וז"א ובינה שלהם כנ"ל וכל צלם מאלו הג' הוא כפול שהוא צלם דיש"ס וצלם דתבונה וכבר נת"ל שכנגד חיה ויחידה לא יש עוד כלים בז"א אמנם נכנסין ומתלבשין תוך נשמת ז"א ואח"כ נכנס צלם דחיה בז"א מבחי' חכמה דיש"ס ותבונה כלול מה' בחי' נרנח"י וכולם נקרא חיה. אח"כ נכנס צלם דיחידה בז"א מבחי' כתר דיש"ס ותבונה כלול מה' מבחי' נרנח"י וכולן נקרא יחידה והרי נשלם עתה ז"א בנרנח"י וכולם מה' בחי' דיש"ס ותבונה:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק ח (עריכה)
פרק ח[עריכה]
אח"כ יש לו עלייה אחרת וחוזר כבראשונה ועולה ולוקח ה' בחי' נרנח"י מן ה' בחי' או"א עלאין עלאן ולכן חוזר לקטנות ויניקה ומוחין אחרים כנזכר בליל פסח ואח"כ יש לו עלייה אחרת ככל הנ"ל ולוקחם כולם בא"א. וביאור הדבר כי תחלה היה לו בחי' עצמו שהוא רוח ובחי' נוקבא הכוללת בו והוא נפש ובלקחו מיש"ס ותבונה כל אותן הצלמים אז יש לו נשמה שלימה כי הרי יש"ס ותבונה נקרא בינה כנודע ובלקחו אותם שנית מן או"א עלאין הנקרא חכמה יש לו חיה בשלימות. ובלקחו אותן (ג' כלים) מא"א הנקרא כתר נשלם בו יחידה בשלימות. ועתה אנו צריכין לומר (לבאר) כי הרי כל אלו בחי' של הצלמים כנ"ל הם כולם מבחי' חיצונית דיש"ס ותבונה ודאו"א ודא"א. ואמנם צריך שתדע כי גם יש בהם בחי' פנימית וצריכין אנו לבאר ענינם לכן נבאר צלם דגדלות נשמה דז"א שלקחו מיש"ס ותבונה וממנו תקיש אל השאר משם ולמעלה כי משם ולמטה שהם עיבור ויניקה אין שם פנימית רק חיצוניות לבד כי אין בחי' פנימיות אלא כשהוא בגדלות שאז ראוי לזווג וצריך שיחזור פב"פ בכח הפנימית וא"כ אפשר שבעיבור ויניקה אינו לוקח רק בצלם מבחי' חיצוניות לבד. או אפשר שנאמר שגם לוקח פנימיות אלא שאף הפנימיות נקרא חיצוניות כי אין נקרא פנימית אלא בסוד נשמה והכלים שלה כי הפנימית של הכלים ההוא הפנימי הוא הנקרא פנימית ממש וזה אינו אלא בגדלות ממש שאז לוקח גם פנימית הכלי ההוא ועל ידו חוזר פב"פ לצורך הזווג. ולכן נתחיל ונבאר ענין הצלם דמוחין הבאה לז"א מיש"ס ותבונה דע כי אין אל הז"א יותר מג' כלים והם כנגד מלכות שבו וכנגד הז"א שבו שהם ו"ק שבו וכנגד הבינה שבו ואלו הם בחי' נפש רוח נשמה שבו אך החיה ויחידה שבו אין בהם כלים וכל א' מאלו הג' יש בו חיצוניות ופנימיות ר"ל אחור ופנים כי זה הוא כלי באחוריים של כל אבר ואבר וזה כלי שהוא פנים של כל אבר ואבר וכנגדן אורות והם נר"ן כ"א מהם יש בו אור המאיר באחוריים ואור המאיר בפנים של כל אבר ואבר וכנגדם יש בחי' או"א אשר לוקח ז"א מהם מבחי' ג' כליהם ע"ד הנ"ל שהם כלי המלכות שבהם והוא הנפש וכלי ז"א שבהם והוא רוח וכלי בינה שבהם והוא נשמה ובכל א' יש בו פנימית וחיצוניות ובכל א' יש בו ג"כ אורות נר"ן וגם הם בחי' אורות דפנים ואחור. ובהיות אור ז"א מבחי' האחור אז יש אחור גרוע מחברו כנודע כי כמה אחוריים וכמה פנים הם ואז האחור גרוע נשאר באחוריו ואור המעולה אע"פ שהוא מבחי' אחור נשאר בפנים ובבא אור הפנים אז אור האחור נדחה כולו אל האחור ואור הפנים נמשך אל הפנים ונמצא כי אפילו כלי החיצון של ז"א יש בו כלי מצד אחור וכלי מצד פנים בכל אבר ואבר ויש בו אור נפש מבחי' אחור ופנים ויש בתוכם כלי החיצון דאו"א בבחי' אחור ופנים וזה הכלי נתון תוך כלי החיצון דז"א ובתוך כלי זה דאו"א יש אור חיצון נפש דאו"א דאחור ופנים ובתוכו נפש דז"א דאחור ופנים ואח"כ תוך כלי זה יש כלי אמצעי דז"א בבחי' אחור ופנים ובתוכו כלי דאו"א האמצעי דאחור ופנים ובתוכו אור רוח דאו"א מבחי' אחור ופנים ובתוכו אור רוח דז"א פנים ואחור. והנה ב' כלים הנ"ל נקרא כלים דעיבור ויניקה והם מבחי' אלקים שיש בו אחור ופנים בין בכלים בין באורות ואח"כ בתוך כלי הנ"ל יש כלי הפנימי דז"א בבחי' אחור ופנים ובתוכם כלי דאו"א הפנימי פנים ואחור ובתוכו אור או"א הנשמה בבחי' פנים ואחור ובתוכו אור ז"א פנים ואחור של נשמה ואז בבא שם הנשמה משלח אורותיה אל הב' כלים וגם אל האורות שהם נפש ורוח ונעשין בחי' הויות כי אין הויות אלא בגדלות אלא שאז גם ב' הכלים החיצונים נעשין הויות. ונבאר עתה ענין זה הכלי הפנימי דז"א שהוא בחי' נשמה דגדלות שהוא כלי הפנימי דאמא ובתוכה כלי הפנימי דאבא. והנה ג' בחי' אלו הכלים חיצון ואמצעי ופנימי בכל א' מהם יש בו בחי' פנים ואחור כנ"ל וזה בין בבחי' הכלים דז"א או דאו"א ובין בבחי' אורות בין דז"א בין דאו"א וכל זה בין באחור בין בפנים וכל אלו יש להם בחי' מ"ה וב"ן מ"ה אור החדש וב"ן מברורי המלכים וזכור כל זה:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק ט (עריכה)
פרק ט[עריכה]
ועתה נבאר כל זה בעז"ה הנה תחלה בא לו זה הצלם דגדלות מבינה דיש"ס ותבונה מבחי' חיצוניותם שהוא באחוריים בין בכלים בין באורות ונכנסין בז"א ונעשין בו כלי הפנימי מכולם בבחי' האחור לבד שהוא חיצוניותו ובתוכו המוחין שהיא נשמה לו וכל זה בבחי' אחור ואז עומדין אב"א זו"ן ואז נגדלת הנקבה באחור ז"א. והוא כי הנה הז"א לוקח חלקו וחלק שלה כי הוא בן בכור וא"כ לקח תחלה כלי שלו ושלה באחור לבד מבחי' מ"ה וב"ן וכן עד"ז באורות ונמצא שיש בו עתה מ"ה וב"ן באור נשמה וכלי הפנימי לו וכן לנוק'. ואמנם הגבורות דב"ן דמ"ה שבאבא ניתנין בנה"י דאימא ונעשו חסדים בערך הגבורה דאמא כנודע שהם ג"כ גבורות דב"ן דב"ן דחלקה והחסדים דמ"ה דמ"ה דאבא עם החסדים דמ"ה דב"ן דאמא ניתנין בנה"י דאבא ונעשו חסדים דאמא גבורות בערך חסדים דאבא כנודע. וכל זה נכנס תחלה כולו תוך הז"א. ואח"כ דרך האחור שלו היה מאיר לנוקבא ונותן לה אז הארה מהמוחין שבנצח הוד יסוד דאימא אשר כולם הם בחינת ב"ן שלו ושלה ונותן לה הארה משלה בלבד שהם הגבורות דב"ן דב"ן וגם נותן לה הארת הגבורות דב"ן דמ"ה ואח"כ בעת הנסירה מסתלקין נה"י דאו"א וב' בחי' חכמה וחסדים בין דאבא בין דאמא נשארין בסוד אור מקיף על ראש ז"א והשאר שהם הבינות וגבורות נכנסין בנוקבא ונגדלת בכל האחור שוה אליו כי אז נוטלת הם עצמן ולא הארתן לבד כבתחלה ואז נעשה בחי' היסוד שבה כי מתחלה ע"י הארה לבד הנמשכת לה ע"י ז"א לא נעשה בה רק בחי' המלכות שבה (ואח"כ) [ועתה] נעשה היסוד שבה והם ציון וירושלים כנזכר במ"א ואח"כ מעלים אותן או"א לחופה בהיכל עילאה דילהון אחר נסירה ועדיין אין בהם רק אורות דאב"א ומזדווגים שם פב"פ ונותן בה החסדים דאמא שגם הם אינן רק ה"ג מ"ה דב"ן מבחי' עצמו אלא שבערך הגבורות שלה נקרא חסדים ואז אלו החסדים נקרא רוחא דשדי בגווה כי אז הוא בסוד זווג ממש אמנם הכלי שלה הוא היסוד שלה והמ"ן הם ה"ג של חלקה שלוקחת בעת הנסירה כנ"ל. אך אלו ה"ג עצמם שלו נקרא רוחא דיליה דשביק בגווה כי הנה ז"א סוד רוח אך בהנתן בה נקרא נפש בצאת נפשה ולכן נקרא בן ולא בת ולהיותו בסוד אב"א אינו זווג גמור רק רוחא דשדי בגווה והוא שורש להעלות כל הבירורים עד ימות המשיח והוא שורש לכולם כי הוא השורש הראשון דב"ן וע"י מתבררין כל בירורי המלכים של זו"ן. ואמנם אח"כ חוזרים פב"פ ואז באים בחי' אורות הפנים דבינה שבתבונה ויש"ס מלובשין בפנימיותן ממש ואז נותן לה בסוד הארה בחי' ה"ג שלה ב"ן דב"ן ובסוד זווג ממש ה"ג שלו הנקרא חסדים דאימא כנ"ל (וכולם הן מן ב"ן). עוד נ"ל בדרך שני וב' פירושים הם אמת כי הנה א"א להזדווג ז"א בנוקבא אלא בהיותה שוה בשוה לגמרי כמוהו ואם לאו אז הזווג הוא זווג ז"א בלאה או יעקב ברחל או יעקב בלאה. והנה בהיותה בסוד אחור בשוה אליו אז האיר בה בחי' הגבורות דב"ן דב"ן אך הגבורות דמ"ה דב"ן כולם נעלמים תוך יסוד דאבא הסתום כנודע לכן צריך שיצאו משם וינתנו בתוכה ממש בעת הנסירה ואז חוזרין להנתן בה נה"י דאבא ואי אפשר שתקבלם אם לא יכנסו בה ג"כ נה"י דאמא ויתלבשו בתוכה ואז מקבלת היא גבורות דמ"ה (דב"ן) שביסוד דאבא והרי עתה בא ב' מנצפ"ף א' דגבורות אמא וא' דגבורות אבא כנזכר במ"א. אח"כ בחזירתם פב"פ אם לא גדלה כמוהו אז הוא זווג יעקב ורחל והיא קבלה תחלה גבורות דמ"ה דב"ן דרך מסך מז"א ואח"כ נותן לה חסדים דמ"ה דמ"ה בסוד זווג. אמנם כשנגדלת כמו הז"א לגמרי פב"פ אז לוקחת החסדים (דב"ן) דמ"ה (דב"ן) וג"כ החסדים דמ"ה דמ"ה כנזכר במ"א כי ז"א יש לו או"א ויעקב אבא לבד. והנה מן זה הנ"ל תבין איך החו"ג שבנה"י דאמא כולם הם בחי' ב"ן וכולם הם גבורות ולכן הם מנצפ"ך כפולות כי כולם גבורות והם י' דמים שבאשה ה' דם טוהר מהחסדים וה' דם טמא מהגבורות ומהם יונקים הקליפות הטמאים יען הם גבורות דנוקבא ששם אחיזת הקליפות. גם אפשר כי יש בחי' אחרת והם ה"ג דמ"ה דם טוהר וה"ג דב"ן דם טמא. והנה בעמידת לחש דחול הם לוקחים אחור ופנים דאמא דיש"ס ותבונה ובחזרה הם לוקחים אחור ופנים דחכמה דישסו"ת. ולכן עדיין אין זווג אלא ליעקב ורחל אלא שהוא במקום גבוה בחג"ת דז"א כנודע. אך בר"ח במוסף הם לוקחים אחור ופנים דכתר דיש"ס ותבונה ואז יכולין להזדווג ז"א ברחל כנ"ל שאין אלו מזדווגים רק בהיותן שוים בקומתן ובזה תבין מ"ש במ"א כי רבי עקיבא לבוש נשמתו מן (נ"א מהוד) הנה"י דאבא מצד גבורות שהוא צד שמאלי ואמנם נשמתו הוא מקין שהוא מן אמא כי הרי ר"ע נקרא חסיד כי נתבסם גבורת נשמתו עם החסדים ברדתם ביסוד והחסדים היו תחלה גבורות דאבא כנ"ל אלא שאחר כך נתחלפו וניתנו באמא לכן לבושו משם מאבא מצד הגבורות מצד שמאל שבו וכבר נתבאר איך הגבורה דהוד נכנסת ביסוד במקום החסד שבחסד לכן ר"ע שנשמתו מהוד הגבורות נעשה לבושו מחסד שבחסדים והיה מצד אבא כי משם שרשם:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק י (עריכה)
פרק י[עריכה]
וכדי שתבין כל זה נבאר ענין או"א היטב הנה אבא לוקח משם מ"ה מבינה שבו הכתר והחכמה שבי' ספירות דבינה זו ואמא לוקחת בינה דבינה דמ"ה ואפשר שגם הכתר נחלק לחצאין חציו לו וחציו לה אלא שכפי הנראה מדרוש שלוח הקן בש"ע נהורין כי כתר שלה טמיר וגניז באבא א"כ נראה שכל הכתר לקחו אבא ולכך נקרא טמיר וגניז יתיר מינה ויש"ס לקח ו"ק דבינה דמ"ה ולכן נקרא יש"ס הוא ז"א שבו ותבונה לוקחת מלכות דבינה דמ"ה לכן נקרא התבונה מלכות נפש תבונה כנזכר בתיקונים דמ"ג וכשם שאו"א לא מתפרשין וישראל ורחל מתפרשין לזימנין כן או"א נרמזין בחיבור גדול בי' ראשונה שבהוי"ה כנודע לפי שהם חו"ב דבינה דמ"ה. אך ו"ק דבינה דמ"ה עם מלכות דבינה דמ"ה שהם יש"ס ותבונה הם דומין לזו"ן ואינן כ"כ מחוברים חיבור גדול כמו או"א. ואמנם מב"ן לקח אבא ו"ק דחכמה דב"ן כי הרי ג"ר לקחם עתיק לצורך הנקבה שלו ומלכות דחכמה דב"ן לקח יש"ס ולכן נרמז גם הוא בסוד נקבה בה' ראשונה דהוי"ה כנודע. ואמנם מבינה דב"ן הד"ר שהם כח"ב חסד לקחם עתיק ואז ה' קצוות דבינה דב"ן שהם גבו' תפארת נה"י לקחתן אמא ומלכות דבינה דב"ן לקחה תבונה נמצא כי אבא יש לו מ"ה וב"ן, ואמא יש לה מ"ה וב"ן, ויש"ס מ"ה וב"ן, ותבונה מ"ה וב"ן אך א"א ועתיק אינם כן רק הזכרים לקחו מ"ה לבדו והנקבות ב"ן לבדם לכן הם מחוברים בפרצוף א'. אך באו"א שהם זכר ונקבה נפרדין מוכרח שכל א' יהיה בו מ"ה וב"ן כדי שלא יתפרדו לגמרי וז"ס הבן בחכמה וחכם בבינה וכעד"ז בזו"ן כי ז"א יש לו ו"ק דב"ן וו"ק דמ"ה ונוקבא יש בה מלכות דמ"ה ומלכות דב"ן נמצא כי בז"א יש בו חו"ג שהם מ"ה וב"ן וכן בנוקבא. ואמנם ז"א שלוקח מוחין שלו כפולים מצד אבא ומצד אמא היו אז החסדים דמ"ה וחסדים דב"ן באבא וגבורות דמ"ה וגבורות דב"ן באמא ואח"כ בהכנסם בז"א נתחלפו ואז החסדים דב"ן נשתתפו עם הגבורות דב"ן בנה"י דאמא וגבורות דמ"ה עם חסדים דמ"ה נשתתפו בנה"י דאבא נמצא מוחין דאמא כולם דב"ן ודאבא כולם דמ"ה ומן הנ"ל תבין מ"ש במ"א כי כתר דאבא הם טעמים וט"ס הם נקודות כי כתר שבו הוא כתר דבינה דמ"ה כנ"ל וכל כתר שבכל ספירה וספירה הוא טעמים וזכור זה היטב וט"ס תחתונות של אותו ספירה הם נקודות דמ"ה לבד מאותן השינוים שמצאנו כי לפעמים נאמר כי בינה היא אהי"ה ולפעמים נאמר שהוא ס"ג ועם הנ"ל אפשר לישבו כי זה הוא בב"ן וזה הוא במ"ה שבה או זה באמא וזה בתבונה או זה בג"ר וזה (נ"א בז"ת) בג"ת ודוק ותשכח כי יותר נראה שאהי"ה הוא בחלק מ"ה אך ס"ג הוא בחלק ב"ן כי הרי ב"ן שרשו מס"ג שהם הנקודות כנודע שהם המלכים שמתו. גם תבין איך כל אבא הוא חכמה או חכמה דב"ן או חכמה דבינה דמ"ה אך לעולם אמא היא בינה או בינה דבינה דמ"ה או בינה דב"ן ולכן יכול להתקשר מ"ה עם ב"ן בין באבא בין באמא שכולם הם חכמה וזה באבא אלא שחכמה דב"ן נעשה צד נוקבא לחכמה דבינה דמ"ה או כולם הם בינות באמא אלא שבינה דבינה דמ"ה נעשית צד זכר לבינה דב"ן:
ובזה אפשר לתרץ כנ"ל בענין קין והבל כי זהו הענין כשנכנסים בז"א. נה"י דאו"א אך שם בחטא אדה"ר לא נכנסו בו רק מוחין דאמא לבד ואז אין חליפין נמצא החו"ג דאמא הם ממ"ה וב"ן נמצא כי קין הוא מגבורות דב"ן והבל מחסדים דמ"ה כנלע"ד חיים:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק יא (עריכה)
פרק יא[עריכה]
ונחזור לענין פנים ואחור הנה כבר ידעת סדר המדרגות ומעלת השמות כי יש אחוריים גדולים מהפנים דלמטה כי הפנים דכתר גדולים מאחוריים דכתר שלהם. אך האחוריים שלהם גדולים מהפנים דחכמה וכעד"ז בכל הי"ס וא"כ כשאנו אומרים שעולין פנימיות ג' תחתוניות במקום ג' אמצעיות הוא עד"ז כי הנה פנימיות דנצח עלה דרך קו ימין והוא חיצוניות דחסד וחיצוניות דחסד הוא פנימיות אליו אע"פ שהוא אחוריים והבן זה. ואמנם פנימיות דחסד עולה דרך קו ימין ונעשה חיצוניות לחכמה וחיצוניות דחכמה הוא פנימית אליו ועד"ז עלו ממדרגה למדרגה עד אין קץ וכעד"ז בקו אמצעי וכן בקו שמאלי כי א"א לעלות אלא כל א' בקו שלו וזכור גם זה. ובזה תבין שתמצא שמות הרבה שהיותר פנימיות הם בסוד אחוריים ורבוע והחיצוניות הוא בסוד פנים בלי רבוע אלא כפשוטו כמו שתמצא מזה הרבה בשמות הג' כלים שיש לז"א ולנוקבא. והענין כי אותו הפנימיות הם אחוריים עליונים ובכאן עם שהם אחורים מספיקין להיות פה בחי' פנים אך הפנים של פה הם אחוריים בערכם אמנם כשהאחוריים הם מאותן הפנים עצמם שלהם שבשם א' ובחי' א' אז ודאי שאחוריים גרועים מהפנים והפנים הם פנימיות ואחוריים הם חיצוניות. ובזה תבין איך יש"ס ותבונה הפנים עצמן שלהם הם בחי' אחוריים דאו"א כי הם רבוע קפ"ד ותקמ"ד והם אל יש"ס ותבונה בחי' פנים ממש ואחוריים שלהם אפשר שיהיו שמות פשוטים בלי רבוע והטעם כי אע"פ שאינם רבוע נקרא אחוריים בערך אחוריים העליונים שמפסיקין להם לבחי' פנים:
תחלה היה ז"א ו' מלכיותך או ו' כתרים של ו"ק ולכן היה רה"ר כי כל א' בחינה בפ"ע ואין זו כלולה בזו וע"י העיבור נכלל זה בזה (בהם) ונתגלו חג"ת בכל ו' תחתונות מו' נקודותיהן ונעשו ו"ק כל א' כוללת בחי' ז"א ו"ק דו"ק. ובמוחין דו"ק דגדלות נשלמו ו"ק כל א' כלול מי', ואח"כ במוחין דג"ר באו לו כל הג"ר שבו כל א' כלול מי' אז באו לו בסוד מקיף דל"מ דצלם כי צ' היו ג"ת של ג"ר ול' דצלם הם ג' אמצעיות של ג"ר ום' דצלם הם ד"ר של ג"ר ובזה תבין שלכן יש זווג של ו"ק. והנה הז"א יש בו כלים והוא גוף והוא חיצוניות ונחלק לג' בחי' חיצון תיכון ופנימי והחיצון נעשה בעיבור ראשון וב' ביניקה שהוא התיכון והפנימי בעיבור ב' דגדלות ובכל אבר מרמ"ח איברים יש בעוביו ג' בחי' אלו ראש תוך סוף בין בעור לבדו בין בבשר לבדו ובין בגידין לבדן בין בעצמות לבדן בכל א' מהם יש בו ג' כלים זה לפנים מזה והתחברות שלשתן הוא עובי א' דעור או של הבשר וכיוצא בהם. אמנם בכל כלי מאלו צריך שישרה בתוכם אור פנימי המחיה אותן ודרך כללות נקראו אלו האורות נשמת כלים אמנם דרך פרטים נחלקים גם הם ג' בחי' אחרות דוגמתן נפש כנגד כלי החיצון ורוח נגד התיכון ונשמה כנגד הפנימי אמנם בהיותן מתלבשין בהם הם מתלבשין בתוכם ע"י אמצעי ולבושים אחרים והם בחי' החלק שנותנין או"א עצמן מבחי' גופם בבנים הנולדים מהם והנה אותן הלבושין הנמשכים בז"א מצד גופא דאו"א עצמן ודאי שגם הם ג' בחי' הנ"ל כי גם גופא דאבא או דאמא נחלק לג' כלים הנ"ל. אמנם ודאי שהכלי דאבא או דאמא יהיו יותר זכים מן הכלים דז"א עצמו ויהיו הכלים דז"א בבחי' חיצוניות אל הפנימית שהם הכלים דאבא או דאמא נמצא כי הכלים דאו"א מתלבשין תוך הכלים דז"א ג' בג' כיצד לבוש וכלי החיצון דאמא יתלבש תוך כלי החיצון דז"א וכלי אמצעי דאמא יתלבש תוך כלי אמצעי דז"א וכלי הפנימי דאמא מתלבש תוך כלי פנימי דז"א ואח"כ יתלבשו ג' כלים דאבא ג"כ תוך ג' כלים דאמא ע"ד הנ"ל. ודע כי כלים אלו יש בהם בחי' חיצוניות ופנימיות וכל א' מהם נחלק ג' כלים כי החיצונים הם ג' כלים החיצוניות כנ"ל גם פנימית הכלים נחלק לג' כלים פנימיות והם הנקרא מוחין דז"א כנודע. ונודע כי כל מוח אינו רק מחו"ב שהם או"א וא"כ מוחין אלו נמשכין מן מוחין עצמן דאו"א ולכך לא נמשכו מוחין אלו בז"א אלא בהיותן מלובשים תוך ג' כלים דאו"א עצמן א"כ נמצא כי גם הלבושים של נר"ן יש בהם פנימיות וחיצוניות וכל א' נחלק לב' בחי' והם בחי' המוחין וקרומות המוחין שהם הכלים דאו"א עצמן נמצא עתה כי בכל בחי' הכלים כולם אפי' הקרומות ואפילו המוחין נקרא חיצוניות והאורות כולם שהם נר"ן נקראו פנימיות. ואחר כך הכלים עצמן שכולם נקראו חיצוניות גם הם נחלקים כי ג' הכלים עצמן דז"א נקרא חיצוניות הכלים והכלים דאמא שהם הקרומות וכן המוחין שבתוכם נקרא פנימיות הכלים ואח"כ פנימיות הכלים גם הוא נחלק לב' כי כלים דאימא שהם קרומות נקרא חיצוניות והמוחין נקרא פנימיות. אמנם דרך כלל היא כך כי ג' כלים עצמן דז"א נקרא חיצוניות ומהם נעשו העולמות והמלאכים ומהאורות דז"א שהם נר"ן נעשו הנשמות ונקרא פנימיות ומהג' כלים דאמא ומהג' מיני מוחין שבתוכם נעשו הלבושין דנר"ן של הנשמה הפנימית. והענין כי ודאי שהנשמות דז"א גדולים מכלים דאמא אך כלים דאמא הם יותר גדולים מכלים דז"א:
מתוך: עץ חיים/שער כ/פרק יב (עריכה)
פרק יב[עריכה]
כלל העולה כי בזמן העיבור נעשה כלי החיצון דז"א כלול מרמ"ח איברים וזה מן הבירורים אשר ביררו או"א מז' מלכים שמתו ובתוך כלי זה נתלבש כלי חיצון דאו"א שהם סוד הטפות דכורא ונוקבא אשר על ידם מצטייר צורת הלבוש כל הנפש וזה כלי החיצון דאמא הוא בחי' קרומות ג' מוחין דעיבור ובתוך הקרומות האלו מתלבשין ג' מוחין דעיבור מצד אמא ובתוך המוחין האלו מתלבשין לבוש החיצון דאבא והוא גם כן בחי' קרומות ובתוכו המוחין מצד אבא ובתוך בחי' אלו מתלבשין בתוכם כלי החיצון דנה"י דא"א גם הם ג' קרומות ובתוכם מוחין מצד א"א ובתוך כל בחי' אלו מתלבש נפש דז"א. ואמנם נודע כי ה' מינים הם נרנח"י וכל א' כלול מכולם ונמצא כי אין הנפש נגמרת לו עד היות בה ה' חלקים הנ"ל והוא עד שנגמרו המוחין דמצד א"א, אמנם קודם שנעשה כלי החיצון דז"א אז כבר היה בו קודם העיבור בחי' נפש דנפש שהוא הבל דגרמי. ובעיבור כשנעשה כלי החיצון דז"א אז נכנס בו רוח דנפש וכשנתלבש בו כלי החיצון דאמא שהם המוחין נכנס בו נשמת נפש וכשנתלבש בו כלי החיצון מוח דאבא נכנס בו חיה דנפש, וכשנתלבש בו כלי מוחין דא"א נכנס יחידה דנפש. אח"כ ביניקה נכנס בו הרוח וגם הוא בה' מדרגות כי תכף כשנולד נכנס בו נפש דרוח אח"כ כשנגמר בשני היניקה כלי אמצעי דז"א נכנס בו רוח דרוח. וכשנכנס בו לבוש אמצעי דאמא עם המוחין דיניקה שמצד אמא אז נכנס בו נשמת רוח וכשנכנס בו לבוש אמצעי דאבא שהם הקרומות עם המוחין שמצד אבא אז נכנס בו חיה שברוח וכשנכנס בו כלי לבוש אמצעי דנה"י דא"א שהוא הקרומות ובו המוחין שמצד א"א אז נכנס בו יחידה דרוח. והרי נשלם הרוח לגמרי. אח"כ בעיבור ב' דגדלות אז נכנסת בו הנשמה דז"א גם הוא ע"י מדרגות כי תכף נכנס בו נפש שבנשמה ואח"כ כשנגמר בעיבור זה כלי הפנימי דז"א נכנס בו הרוח דנשמה. וכשנכנס בו הכלי הפנימי דאמא שהוא הקרומות עם המוחין דאמא דגדלות נכנס בו נשמה דנשמה. וכשנכנס בו כלי פנימי דאבא שהוא הקרומות עם המוחין דאבא דגדלות נכנס בו חיה דנשמה וכשנכנס בו כלי פנימי דנה"י דא"א שהוא הקרומות ומוחין דא"א נכנס בו יחידה דנשמה. והרי נשלם בו נשמת ז"א כולה. ודע כי עד עתה לא לקח ז"א רק ג' כלים דיש"ס ותבונה אשר שניהן נקראו בינה לבד בסוד וחכם בבינה שהיא ה' ראשונה שבשם כנודע אצלינו, לכן אינו רק נשמה שהוא נגד בינה. אך אח"כ חוזר ז"א לקחת ג' כלים אחרים דאו"א עלאין ששניהם בסוד חכמה לבד בסוד הבן בחכמה והוא י' ראשונה שבשם והם סוד עיבור ויניקה וגדלות שניים הנזכר בכוונת ליל פסח. ואז נקרא חג"ת כנזכר שם וטעם הדבר כי או"א שרשם הם חג"ת נה"י לבד כי חב"ד דאו"א לקחם עתיק והבן זה נמצא כי כל יש"ס ותבונה נקרא נה"י וכל או"א נקרא חג"ת. והנה עתה לוקח ז"א כלים שלהם ולכן לקח גם בחי' חיה דז"א, והוא כי דע כלל א' כי א"א להיות בז"א רק ג' כלים לבד נגד נר"ן. אך כנגד חיה ויחידה לא יש כלים כי נשארים מגולין בסוד מקיף ולכן לעולם לא יש רק ג' כלים בז"א אלא שבתוך הלבושים וכלים הראשונים מתלבשים אלו זה תוך זה. כי כלי הפנימי דז"א אשר בו הנשמה כנ"ל שם מתלבש גם חיה וכן היחידה כמ"ש. והענין כי כלי החיצון דאמא עלאה עם המוחין מתלבשין בכלי הפנימי דמוחין דתבונה ושם מתלבש נפש דחיה וכלי האמצעי דאמא עם המוחין ושם בתוכם רוח דחיה וכלי הפנימי דאמא עם המוחין ושם בתוכם נשמה דחיה וכלי הפנימי עם המוחין דאבא ושם בתוכה חיה דחיה, וכן כלים דחג"ת דא"א אשר שם או"א עלאין. גם בהם ג' כלים ובתוכם יחידה דחיה, אחר כך עולה בא"א עצמו ושם קונה יחידה עצמה האמתית אז נשלם ז"א לגמרי, והסוד כמ"ש כי העולמות נפלו ממקומם ומקום ז"א בראשון הוא במקום שעתה א"א והבן זה: