עץ חיים/שער ו/פרק ח
פרק ח[עריכה]
ענין אחור ופנים וחיצוניות ופנימיות. כפי הנראה מוכרח[1] שהכל דבר א'.
והענין, שבהתפשט האור להאיר למטה הוא שיש לו חשק להשפיע תוספת[2] נשמות חדשות בתחתונים מה שלא היה עד עתה, וא"כ יהיה האור רחמים גמורים, כי לולי שהתחתונים ראויים אל הרחמים לא היה יורד ומתפשט למטה להאיר תוספת נשמות שלא היו עד עתה. ולכן נקרא אור זה "אור ישר", שבא ביושר מעילא לתתא, כי כן דרכו ויושרו להאיר בתחתונים, ומטבע החסד והרחמים הוא להיות מטיבים בעולם. ונקרא "אור של רחמים" גם כן לסיבה הנ"ל. ונקרא "אור זכר" כי כן דרך הזכר להשפיע לזולתו שהיא הנקבה. ועוד כי טבע של הזכר הוא להשפיע נשמות חדשות ממש. ונקרא "אור הפנים" כי הוא מביט בעין יפה ובפנים מאירים אל התחתונים ועל כן הופך פניו אליהם. ונקרא "אור של פנימיות" שהרי הנשמות מזווג הפנימיים של המוחין באים, והם שמות של הוי"ה המורים רחמים, ולא שמות אלהים המורים דין.
אמנם כשאין התחתונים ראוים האורות מסתלקים וחוזרין למעלה, שאינם רוצים להאיר למטה. אמנם עם כל זה לא יחפוץ המאציל ב"ה בהשחתת העולם, ומאיר לתחתונים שיעור חיות ומזון ושפע הראוי לעצמן בלבד, ולא להוציא תוספת נשמות חדשות. וכיון שהשפעת אור זה בלתי רצונו, הנה הוא ממשיך אליהם אור מחיצוניותו בלבד, שהוא אור מספיק לחיות העולמות די הכרחן ולא יותר. על כן נקרא "אור חיצוניות" ונקרא "אור האחור", שהוא היפך פניו בכעס עמהם בסוד "דומה דודי לצבי", ומאיר להם אור ההכרח עם היותו מסתלק, ואינו נותן להם האור אלא בהפיכת האחוריים אל התחתונים. ונקרא "אור דין" לסבה זו. ונקרא "אור חוזר" כי בעת חזרתו והסתלקות למעלה שלא להשפיע בהם שפע גדול -- אז נמשך להם אור ההכרחי הזה. ונקרא "אור נקבה" לב' סבות על דרך הנ"ל; אם לפי שהוא כדרך טבע הנקבה שמקבלת ואינה משפעת, ואם בסבה שאין בה כח להוליד נשמתין כמו הזכר אלא בחינת המזון לבד כמ"ש "ותתן טרף לביתה וגו'" שהם שמות אלהים שהוא דין.
גם יש עוד חילוק אחר. שאור ישר כמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת ולהשפיע לתחתונים, לכן הויו"ת שלהם פשוטות ומלאים -- כולם הם הויו"ת באותיות נפרדות זו מזו. אמנם אור החוזר הוא רבוע כזה: א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם, שתמיד האותיות הם מחוברים להורות שהם עולין ומחוברים זו בזו עד שמתחברין עם שרשם ומאצילם, כי רצונם להסתלק מן התחתונים.
גם יש חילוק אחר: כי המוחין של בחינת חיה אשר בז"א הבאים מחכמה -- הם הגורמים זווג זו"ן כדי להוציא נשמות חדשות, והם בחינת פנים, כי הוא זכר. והמוחין דז"א מצד אימא הנקרא נשמה הם ענין אחור והם נקבה.
והנה צריך להבין מאוד אמיתות הענין פנים ואחור. כי באורות יקראו 'התפשטות והסתלקות' ונקרא 'יושר וחוזר', ובכלים נקרא 'פנים ואחור'. דהיינו שבאור לא שייך פנים ואחור שהכל פנימית, אמנם ודאי שהוא כולל דין ורחמים, ובהיותו מתפשט ויורד למטה ונכנס במקום הראוי לו נקרא אור יושר כי הוא מאיר בבחינת הרחמים שבו, וכשהוא חוזר לעלות אז מאיר במקומו בהיותו שם למעלה בבחינת דינין שבו הנקרא אור חוזר. ואז הכלי לא יקרא "כלי דפנים" כמו בהיותו מקבל אור יושר, רק יקרא "כלי דאחור".
נמצא כי מ"ש בענין זו"ן שעומדין פנים בפנים או אחור באחור אז הענין הוא שכשבאו המוחין דז"א שהם בחינת חיה לחכמה שבו -- אז האור ההוא נקרא 'יושר', שהם אלו המוחין עצמן שהם נשמה לנשמה, ואז הכלים שלהם נקרא פנים בפנים. אך כל זמן שאין לו מוחין בבחינת חכמה שהם עיקר אור יושר שלו ומסתלק למעלה ובהכרח שמשם מאיר בו בבחינת[3] אור חוזר שהם הדינין שהוא שאר חלקי האור ז"א שמתחת מדריגת חיה ולמטה, ואז הז"א עומד אחור באחור ומקבל בכלי של אחוריים שלו ואז אינו יכול להזדווג.
ומ"ש בזוהר שהנשמה של אדה"ר יצא מזווג אחור באחור ר"ל שעלו זו"ן למעלה במקום אבא ואמא ושם קבלו המוחין אור ישר ושם חזרו כליהם בבחינת פנים בפנים ונזדווגו. אמנם אין בהם כח לקבל אור המוחין בסוד התפשטות למטה במקומו שאז נקרא אור יושר, כי בעמדם למטה אינן מקבלים רק אור חוזר, וע"כ למטה אינם רק אחור באחור. וכשיעלו אז הם פנים בפנים. ואמנם מה הם ב' בחינות[4] הללו -- בין באורות בין בכלים -- צ"ע מה ענינם:
ואפשר לומר שג' בחינות צלם, שהם נר"ן שבמוחין דז"א, הם ג' בחינות הפנימים שהם עיבור יניקה ומוחין, וכולם פנימים כנודע כי המוחין הם פנימים. אלא שקשה לזה אם כן לא נשאר לחיצוניות רק אלו ב' בחינות שהם עיבור ויניקה לבד.
או אפשר לומר שבחינת הפנים הוא כשבאין לז"א מוחין מבחינת חיה שהוא חכמה[5] כנ"ל שאפילו בינה נק' אחור בערך החכמה שאינה יכולה להוליד נשמות חדשות אלא בחכמה שהוא הזכר, וא"כ אין בחינת פנים לז"א רק אחר היות לו בחינת חיה שהם מוחין דאבא ואז יכול להוליד.
וראיה לזה מענין ברכת כהנים שהם מקיפים דצלם אבא קודם ויעבור שהוא זווג ז"א ולאה, ואח"כ בא הזווג דיעקב ורחל בנפילת אפים. ועוד ראיה גדולה מזה כי אפילו שזכרנו כי החיצוניות והאחוריים של עליון הם הפנים של תחתון ואז אינו זווג בז"א עצמו אלא ביעקב ורחל -- עם כל זה יש צלם דאבא ג"כ בברכת כהנים. ונ"ל הטעם שאלו היה הזווג דז"א עצמו אז היה כעין שבת שעולה בצלם דאבא ואמא למעלה בבחינותיהן ובמקומם האמיתי. אך עתה יורד הצלם למטה ואינם מוחין גמורים לז"א ועם כל זה בערך יעקב הם גמורים ונקרא פנים. ועיין בדבר זה שהרי נודע מהתיקונים שנשמת ז"א הפנימיות[6] אשר עליו[7] הוא שם מ"ה דאלפין והוא בחכמה -- כ"ח מ"ה, והוא בחינת חכמה דז"א. כי חכמה עילאה דאבא הוא ע"ב דיודי"ן.
גם בזה תבין ענין העלאת מיין דכורין על ידי שם מ"ה בזעיר אנפין כנודע. והענין שמיין דכורין שהיא[8] הטפה בהוצאות נשמות חדשות אינו מוריד אותה אלא ע"ש הזכר שהוא החכמה דז"א[9], שהוא החיה שבו, ואינה זו החכמה בבחינת עיבור או יניקה רק החכמה הנזכר בבחינת חיה דז"א. והנה נודע כי שם ב"ן המעלה מ"ן הוא בנימין, ושרשו דכורא משם ע"ב דיודי"ן שהוא חכמה, והוא כמנין חסד. (והנה החסד שבע"ב) יכול להעלות מ"ן לצורך זווג אבא ואמא וזה נמשך אל הז"א מאבא שהוא חכמה ,לכן נקרא רוחא כי הוא זכר ממש שהוא בחינת רוח שהוא ז"א:
והנה הזכיר במקום אחר בחינת חיה שהוא ג' מקיפי נר"ן -- ואפשר שהוא ג' אותיות צלם דאבא כנ"ל:
הגה"ה: וזווג אחור באחור אינו כפשוטו רק דע פירושו: כי הזווג הוא שהזכר מוליד ומוריד מיין דכורין והנוקבא מעלה מ"ן של הברורין. וכשהם עדיין אחור באחור אין בה עדיין כח לברר מ"ן, ואין ביסוד[10] שלה מ"ן להעלות. וא"כ איך יהיה הזווג? ולזה צריך שיהיו שניהן עולין זו"ן למקום אבא ואמא עילאין, ואז היא מעלה מ"ן עצמה[11] דבינה, והוא מוריד מיין דכורין, ובהיותן שם ודאי שחוזרין שניהם פנים בפנים[12] לצורך הזווג שלהם, כי אי אפשר להזדווג אם לא פנים בפנים. ובהיותן למטה עדיין אין להם תיקון גמור להיותן עומדין פנים בפנים מחמת הקליפות שלא יתאחזו בהם החיצונים באחוריים כנזכר -- לכן עלו למעלה עד אבא ואמא ושם חוזרים פנים בפנים, כי אין שם פחד הקליפות, ואז שם מזדווגים ע"י מ"ן דבינה עצמה שלקחה היא ביסוד שלה ומעלה אותן בסוד מ"ן. נמצא כי כמעט זווג זה הוא עליון ואינו נקרא על שמם רק על שם אבא ואמא שהרי ע"י כח מ"ן שלהם עצמן הם מזדווגים. ואחר שנגמר תיקונם בבחינת פנים בפנים ויכולין להיות למטה במקומם פנים בפנים -- אז יש בה יכולת להעלות מ"ן. וזה נקרא זווג פנים בפנים:
- ^ (מה שמוכרח)
- ^ (ל"ג לתועלת)
- ^ (נ"א אז מאיר בו)
- ^ (נ"א מה שהם בבחי' הללו)
- ^ (נ"א בחכמה)
- ^ (נ"א הפנימים)
- ^ (נקרא אדם)
- ^ (נ"א הוא)
- ^ (נ"א ע"י שם הנ"ל דמ"ה שהוא שם החכמה בז"א)
- ^ (נ"א בהיסוד)
- ^ (נ"א עצמן)
- ^ (נ"א פניהם)
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |