בן שׁבﬠים, ובן שמונים שנה, ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד. ולמה כן? נסתכל נח בבני אדם שהן ﬠתידין ﬠומדין ומכﬠיסין להקב"ה, ואמר: למה לי להזקק לפריה ורביה? לכך לא הוליד ﬠד חמש מאה שנה. ואחר כן אמר: וכי ימות אותו האיש בלא בנים, והקב"ה צוה לאדם על (ידי) פריה ורביה, שנאמר: ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (בראשית א, כח), ואני מת בלא בנים? מה ﬠשה נח? נזקק לפּריה ורביה לאחר חמש מאות שנה, שנאמר: ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת] (בראשית ה, לב):
[מ] ויאמר ה׳ לא ידון רוחי באדם לﬠולם (בראשית ו, ג). אמר ריש לקיש, אמר הקב"ה: איני בורא ﬠוד נפש לאדם, שנאמר: לא ידון רוחי באדם. ר׳ יוחנן אמר: מהו לא ידון? כשיﬠלו נפשותיהם אצלי, איני מחזירן להם, שנאמר: ויאמר ה׳ למלאך וישב חרבו אל נדנה (דברי הימים א כא, כז). אמר לחם הקב"ה: לﬠצמיכם אתם עושים רﬠה שאתם נפלים מן הﬠולם, שנאמר: הנפּלים היו בארץ וגו׳ (בראשית ו, ד). למה נקרא שמם נפילים, שהפילו את הﬠולם.
וגם אחרי כן וגו׳ וילדו להם (שם). אמר ר' ברכיה: אין כתיב וילדו מהם, אלא וילדו להם, אלא מלמד שהיתה אשה רואה אחד מהם, ומיד מתייחמת כנגדו ויולדת. כיוצא בו אמר יחזקאל: האשה המנאפת וגו׳ (יחזקאל טז, לב):
המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם (בראשית ו, ד). אנשים שנתפרשו שמותן למעלה, מחויאל – שמיחה הקב"ה שמותן מן הﬠולם, מתושאל – שנתשו אל. אנשי השם, שהיו קשים ומורדים בהקב"ה, שנאמר: ויאמרו לאל סור ממנו וגו' (איוב כא, יד). אמר ר׳ יצחק: למה היו מורדים? שהיו זורעים שנה אחת, והיה עושה תבואה לארבﬠים שנה. אמר ר׳ שמואל בר אמי: למה היו מורדים? שהיו רואים בנים ובני בנים ולא היו מתים.
