מצילין אותן מפני הדליקה, למה? כדי שלא ישרפו דברי תורה. ותיק הספר מפני מה מצילין אותו? כדי שלא ישרף. וכי דברי תורה כתובין בתוכו? אלא בשביל שהוא דבוק לספר זכה להנצל ﬠמו. אמר שלמה: הולך את חכמים וגו' (משלי יג, כ), אוי להם לרשﬠים ולדבוקים ﬠמהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם. מה כתיב בהם בדור המבול? וימח את כל היקום (בראשית ז, כג), אם אדם חטא, בהמה מה חטאת? אלא אוי להם לרשﬠים ולדבוקים שהם מחייבין ﬠצמן ודובקיהם. אמר ר' יהודה בר אידי, לא נחתם גזר דינם של דור המבול, ﬠד שכתבו גמיקיסוס לזכר ולבהמה, לפיכך "מאדם וﬠד בהמה" (שם שם), אוי להם לרשﬠים ודובקיהם. ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם, שנאמר "וגם ללוט" וגו' (בראשית יג, ה), הוי אשריהם הצדיקים ואשריהם דובקיהם. ואוי להם לרשעים ואוי לדובקיהם, אתה מוצא כשחלק קרח הלכו ﬠמו במחלוקת מאתים וחמשים ראשי סנהדריות, והלך ﬠמהם אף הממון שלהם, שנאמר "ותפתח הארץ" וגו' (במדבר טז, לב), אם הם חטאו רכושם מה חטאו? אלא אוי לרשﬠים ואוי לדובקיהם. ואשריהם לצדיקים ואשריהם דובקיהם, ראה מה כתיב בחנניה מישאל וﬠזריה, באדין גבריא אילן כפיתו בסרבליהון [פטישיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגו אתון נורא יקידתא] (דניאל ג, כא), וכיון שיצאו מכבשן האש כתיב בהן (חויין) [חזיין] לגובריא (אילן) [אלך] די לא שלט נורא בגשמהון [ושﬠר ראשהון לא התחרך וסרבליהן לא שנו] (דניאל ג, כז), למה סרבליהון לא שנו? בשביל שהיו דבוקין בהן, הוי אשריהם הצדיקים ואשרי דביקיהם. אמר הקב"ה: אדם שמﬠ לאשתו ונדבק בה ונתגרש, שנאמר "ויגרש את האדם" (בראשית ג, כד), ואם שמﬠ ונדבק לי, היה כמוני, מה אני חי וקיים, כך הוא חי וקיים לעולם, מניין? (ממה שאמור בﬠניין) [ממה שקרינו בﬠניין], ויאמר ה' אלהים הן האדם:
[כב] [הן האדם]. זהו שאמר הכתוב: על שדה איש עצל ﬠברתי וﬠל כרם [אדם] חסר לב (משלי כד, ל). ﬠל שדה איש ﬠצל ﬠברתי, זה אדם שהיה עצל מלעשות
