נֵץ פָּרַח מִלּוּלָב, הֵן הֲדַסָּה עָמְדָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים.
סָרִיסֶֽיהָ הִבְהִֽילוּ לְהָמָן, לְהַשְׁקוֹתוֹ יֵין חֲמַת תַּנִּינִים.
עָמַד בִּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ, עָֽשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו.
פִּיהֶם פָּתְחוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי פּוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵֽנוּ.
צַדִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע, אוֹיֵב נִתַּן תַּֽחַת נַפְשׁוֹ.
קִיְּמוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת פּוּרִים, וְלִשְׂמֹֽחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
רָאִֽיתָ אֶת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, הָמָן וּבָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִֽיתָ.
בפורים בבוקר מתחילים כאן:
שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַֽחַד תְּכֵֽלֶת מָרְדְּכָי.
תְּשׁוּעָתָם הָיִֽיתָ לָנֶֽצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.
לְהוֹדִֽיעַ שֶׁכָּל קֹוֶֽיךָ לֹא יֵבֹֽשׁוּ,
וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶֽצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ.
אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לְאַבְּדִי; בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי.
אֲרוּרָה זֶֽרֶשׁ אֵֽשֶׁת מַפְחִידִי; בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי.
וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לְטוֹב.