*בעשרת ימי תשובה אומרים:
(בְּסֵֽפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַֽחְנוּ וְכׇל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בחו"ל חותמים:[1] בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם.)
יש להוסיף את התחינה הזאת אחרי תפילת העמידה:
אֱלֹהַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וּבְמִצְוֺתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי; וְכֹל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶֽיךָ, הוֹשִֽׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵֽנִי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ, יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ. וְשָׁם נַעֲבׇדְךָ בְּיִרְאָה, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽיִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.
אין אומרים "צִדְקָתְךָ צֶֽדֶק" בימים שאין אומרים בהם תחנון ביום חול (ראו עמ' 103).
צִדְקָתְךָ צֶֽדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם, אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ גְדֹלוֹת; אֱלֹהִים, מִי כָמֽוֹךָ. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶֽיךָ תְּהוֹם רַבָּה; אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִֽׁיעַ, יְיָ.הערות
- ^ בחוץ לארץ חותמים "עושה השלום" בעשרת ימי תשובה, והוא מנהג אשכנז הוותיק. ואילו בנוסח אשכנז בארץ ישראל קיבלו את דעת הגר"א שחותמים כרגיל תמיד, ואין לשנות בעשרת ימי תשובה (פאת השולחן סימן י"ז ושם בבית ישראל סוף ס"ק כ"ד); וכן מנהגם של החסידים ("נוסח ספרד") והספרדים.
