השתדלותם להזיק לאנשים. וכן נאמר שהטענה אשר זכרנו לקיים דעתם, מפני היות השם יתברך מושל בעולם ומנהיג אותו, לא יחויב ממנה בטול הנחתנו וזה שלא יחויב, מפני היות מנהיג המדינה משגיח בענינים הפרטיים הנעשים במדינתו במה שהם פרטיים, שיהיה הענין כן בשם יתברך, אבל יהיה ההבדל בזה בין השם יתברך ובין מנהיג המדינה כמו הבדל שלמות השם יתברך משלמות מנהיג המדינה. ולזה יחויב שתהיה הנהגתו לעולם באופן יותר שלם לאין שעור מהנהגת מנהיג המדינה למדינה. וכבר יצדק זה עם הנחתנו כמו שבארנו, וזה שכבר התבאר שהשגחת השם יתברך בעולם היא בתכלית מה שאפשר מהטוב והשלמות, ושמה שיחשב שהוא הולך בזולת סדר ויושר הוא בתכלית הסדור והיושר. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יחויב מאחת מאלו הטענות אשר זכרנו לקיים דעת אלו האנשים החולקים על מה שהנחנו בענין ההשגחה האלהית בטול הנחתנו.
והוא מבואר שלא יפול ספק מצד החוש במה שהנחנוהו מההשגחה. וזה שמה שאפשר שיפול בו ספק מצד החוש, מפני העדר הסדור הנמצא בטובות אישי האדם ורעתם, לא יקשה התרתו לפי הנחנתנו, וזה כי בכאן סבות רבות לפי זאת ההנחה אל הגעת הרעות לצדיקים והטובות לרשעים.
ואחר שהותר הספק במה שאפשר שיסופק על הנחתנו מצד הטענות המקיימות הדעות הנשארים בהשגחה, ובמה שאפשר שיסופק מצד העדר הסדר הנמצא בחוש וובטובות אישי האדם ורעתם, והיו בכאן ספקות אחרות מצד העיון והחוש על הנחתנו בהשגחה. הנה ראוי שנשתדל בהתרתם. ונאמר תחלה שכבר יקרו ספקות על מה שהנחנוהו מהגעת ההודעה לצדיקים על דרך ההשגחה. אחד מהם, שכבר יתכן לפי זאת ההנחה שתדבק זאת ההשגחה ברשעים כשיהיו שלמי השכל, רצוני שכבר יקרה להם שתגיע להם זאת ההודעה מצד הדבקות אשר להם בשם יתברך מפני שלמות שכלם, ואף על פי שאין פעולותיהם ישרות, וזה דבר בלתי ראוי בחק היושר האלהי שיהיה כן, רצוני שתהיה ההשגחה הפרטית הזאת לצדיק ולרשע במדרגה אחת. והשני הוא, שהוא מבואר בחוש שכבר תגיע גם כן זאת ההודעה לחסרי השכל ולקטנים, ואם אינם בעלי פעולות היושר, וזה שכבר תגיע זא ההודעה בחלום או בקסם לחסרי השכל ולנערים, וכבר השלמנו הסבה בזה במאמר השני מזה הספר. וזה מן המבואר שהוא בלתי ראוי בחק היושר האלהי שתגיע זאת ההשגחה הפרטית לכמו אלו האנשים. והשלישי שהוא מבואר בחוש שכבר תגיע זאת
