הקסם והחלום ימצא בהם הכזב הרבה, וזה מבואר מן החוש. - ומהם, שהנביא כשיודיע אלו הדברים יישיר האדם או העם אשר יודיע לו זה אל ההצלחה האנושית, כשיאמר לו שיסור מדרכו הרעה וישוב אל ה' יתברך ויסור ממנו הרע ההוא, עד שרוב ההודעות אשר יודיע לאנשים הם להגיעם אל ההצלחה האנושית, ואין הענין כן בקסם והחלום.
ואחר שהתישב זה מההבדלים אשר בין הנבואה ובין הקסם והחלום, נאמר שהוא מבואר שאין ההודעה בהם מסוג אחד. שאם היה הענין כן, היה החלוף בהם בפחות ויתר, לפי התחלף הכנת המקבל, כי היה הפועל בהם אחד בעינו לפי זאת ההנחה, וכן המקבל. או לא תהיה זאת ההודעה מסוג אחד, כמו שהונח, וזה מבואר בנפשו, כי לפי שהמקבל הנבואה הוא השכל ההיולאני בשהושלם במושכלות, כמו שקדם, היה מחויב מזה שתהיה מדרגת זאת ההודעה נמשכת למדרגת שלמות השכל, עד שיהיה מי שאין לשכלו דבר מהשלמות בלתי מוכן לקבל דבר מזה השפע, וזה הפך מה שנמצא בחוש מזה, כי כבר תמצא הגעת זאת ההודעה לקצת הנערים והפתאים יותר ממה שתמצא להרבה מהמשכילים מהם. ועוד שזה ההבדל הנפלא אשר בין הנבואה והקסם והחלום לפי מה שזכרנו מורה שאין ההודעה בהם מסוג אחד. שאם היו מסוג אחד, לא היה ראוי שיהיה ביניהם זה החלוף הנפלא, אבל היה ראוי שיהיו עניניהם מתחלפים בפחות וביתר לבד, כמו שאמרנו. ובהיות הענין כן, הנה לא יהיה בכאן ספק מזה הצד.
אלא שכבר תשאר עליו החקירה מה הם שני אלו הסוגים מההודעה לפי מה שבידינו מהקדמות, ומי הוא הפועל באחת מהן, והמקבל, בדרך יאות אל מה שנראה בחוש מענינם. כי זה, ואם היה קשה מאד למיעוט ההקדמות הנמצאות לנו בזה, הנה ראוי שנאמר בו כפי שכלנו, כי היה עצם ההצלחה שנשיג דבר דבר מהדברים הנמצאים כפי מה שבטבעו שיודע לנו. ונאמר שהוא מבואר שאם לא היה הכח המקבל אחד בעינו, והמשל שאם היה המקבל באחרית הדמיון, הנה אין הפועל אחד, כי אין מדרך הדמיון שיקבל פועל השכל אם לא היה זה באמצעות השכל ההיולאני מצד האחדות אשר בינו ובין השכל ההיולני, להיות הנפש אחת. וכאשר התאמת זה ההקש התנאיי, נאמר שכבר יראה שאין המקבל אחד בעינו באלו המינים מההודעה. וזה שהמקבל בנבואה הוא מבואר שהוא השכל ההיולני, ולזה היתה הגעת הנבואה נמשך אחר שלמות השכל. ואולם המקבל בקסם ובחלום אי אפשר שיהיה השכל ההיולני. שאם היה הענין כן, יהיה מדרגותיהם לפי מדרגת השכל המקבל אותם, עד שמי שיהיה שכלו יותר שלם יהיה יותר מוכן
