עמוד:Hut ameshulash basheharim.pdf/80

חוט המשולש לפרשת בשלח

‫ראה דהרי איסור הוצאה ע״כ »לפינן מקרא‬ ‫דוהמלאכה הית׳ דיס ולא מסוס דסלימא עבירת׳ •‬ ‫וא״כ הוא ממטנא דמלאכתו סבתורה וע״כ ויבא‬ ‫יוסף לעסית מלאכתו לעשות צרכיו נכנ ס וא״ב אינו‬ ‫מהראוי פיקרע היס בזכות ועס ויצא החוצה ע״כ‬ ‫אגנר ברייתא דר׳ ישמעאל ראה שהוא המכילת׳‬ ‫סהכיא החוס׳ דדרם לא יהי׳ בו לרבות י״ט דלא‬ ‫ירד המן וע״כ מסוס איסור הוצאה* וא״כ כבר‬ ‫♦לפינן איסור הוצאה ממן ולעולס והמלאכה הית׳‬ ‫דים דשליונא עבידת׳ ולאו ממכינא הוא וע״כ ויבא‬ ‫יוסף לעסות מלאכתו ממנינא דלעסות מלקכתו‬ ‫ממס נ מ ס ולא לעסות צרכיו וספיר היס ראה וינוס‬ ‫בזכותוינס ויציא החוצה ודוק‪:‬‬

‫לפרשה הנ״ל‬ ‫׳‬

‫^‬

‫ג כן׳ דשבת דף פ״ז ססי למאי רבא אמר לחנייתן‬ ‫ראב״י אמר למסען וקמפלגי בסבת דמרה‬ ‫דכתיב כאסר ציוך ה׳ אלקיךי ואר״י א״ר סבת‬ ‫במרה נצטוו* מ״ס אסבת אפקיד אתחומין לא אפקוד‬ ‫ומ״ס אתחומין נמי אפקוד״ ולכך רבא דסבר אתחומץ‬ ‫לא אפקוד* קאמר דכסעו בשבת מרפידים ובאו‬ ‫למדבר סיני וחנייתן הי׳ ביוס א׳ דהוי סשי לחנייתן‬ ‫ולא למסען דכבר נסעו בסבת ו ר אלי ס׳ דאף‬ ‫אתחומין אפקוד ונסעו מרפידיס אף ביוס א׳ והוי‬ ‫סשי אף למסען‪ :‬והנה הרגיס בקוסי׳ זו הרא״ס־‬ ‫דק׳ נמ״ד אחחומין נמי אפקוד* מהא דאמרינן סם‬ ‫ויסעו מאילם ויבאו כל עדת ב׳״י בחמסה ועשרים‬ ‫לחדש הסני ואותו היום סבת הי׳ ע״ם וא״כ איך‬ ‫נסעו בסבת* ולכאורה הי׳ אפסר לומר דבאו מתוך‬ ‫התחום למדבר סיני נסבח^ן אכן התוס׳ כ׳ סס‬ ‫ד״ה אתחומין לא אפקד דל״ד תחומין נק ט אצא‬ ‫הוצאה סהי׳ מוליכן עמהן כל אסר להם ע״ס • וא׳׳כ‬ ‫למ״ד אחחומין אפקד ק׳ איך באו בסבת למדבר סיגי‬ ‫ע ס כליהם ועברו על איסור הוצאה ‪:‬‬ ‫י נ ר א ה לתרץ בטוב טעס* עפמ״סכ התום׳ ס ס‬ ‫ד״ה ססת ימים תימא היכי מייתי ראי׳‬ ‫מהאי קרא דבסבת הי׳* והרי קרא זה נאמר אחר‬ ‫שכבר ירד המן סכוע כסהגידו נשיאי ה עד ה למסה‬ ‫שלקטו לחם מסנה כתיב ויאמר מסה אכלהו היוס‬ ‫וגו׳ ססת ימים תלקטהו והמן כבר ירד מיום הראשון‬ ‫העבר* ואומי ל״י אע״ג דלא נאמר עד אח״כ מ״מ‬ ‫מ כח ספיר דמסה שכח לומר להן ״ ןהי;אומר דה״ל‬ ‫לומר לכס מ״ם הקב״ה כסנתן המן שתלקטוהו‬ ‫»סת ימים ע״מ ולכאורה צ״ב דמנ״ל צר״פ הא•‬

‫לו‬

‫המשולש‬

‫סוב מצאתי בפירס״י בחומש ספי' כן ויליף לה מדכתיב‬ ‫הוא אשק דיבר ה׳ היינו ע״כ הוא אשר דיבר וצווני‬ ‫לומר לכס כבר ‪:‬‬ ‫ראיתי שכ׳ ע״ז אמ״ז ב ס׳נ ״ ה ק בב״רפי״א‬ ‫סי׳ ‪3‬׳ דלמ״ד סבת במרה נצטוו אין ראי׳‬ ‫מפסיק זה • דים לפרס כפסטי׳ הוא אסר דיבר ה׳‬ ‫במרה אמנם למ״סכ התיס׳ דהוכחת ר״פ דבסבת‬ ‫הי׳* היינו מפסיק הנ״ל עכצ״נ דר״פ ס״ל דאהוצאה‬ ‫לא אפקוד במרה וא״כ אי אפשר לזמר דקאי אמרה‬ ‫‪ .‬זעכצ״ל כפירס״י שאמר ה׳ לומר לכס כבר ‪:‬‬ ‫ו ל פ ״ ן ממילא מבואר היטב קושי׳ הרא״ס הנ״ל‬ ‫דלמ׳׳ד גס על הוצאה אפקוד במרה מה‬ ‫יענה להאי קרא דויסעו ונאליס וכמ״סל ר״פ דבסבת‬ ‫הוי דלק״מ דלמ״ד ג ס על הוצאה אפקוד באמתס״ל‬ ‫דהאי קרא לאו באבת הוי וכקוסי׳ תוס׳ ולס״ל כתי׳‬ ‫התוס׳ וכפירס׳׳י בחומם דסכח לומר להן* כיון‬ ‫דילפית מקרא דהוא אסר דיבר ה׳ לית׳ לסיטתי׳‬ ‫דאפסר לומר כמס״כ אא״ז בעל נז״הק דקאי אננרה‬ ‫ולו״ק היטב‪:‬‬

שער הקטן - לפרשת בשלח

איתא במ"ר: "כשיצאו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה כקטן הקורא את ההלל". וי"לד האיך האיך תלי' במ"ש "כיצד" למאי שהקדים ש"נתנו עיניהם לומר שירה"?, וגם למה דקדק לומר "כשיצאו ישראל מן הים" היה לו לומר בשעת קריעת ים סוף וכו'?:

ונראה דהנה במדרש איתא: "עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא" ויש לבאר מאי אשמעינן בזה חידוש?, ונראה דהנה יש לבאר מאי דמדייק "כשיצאו ישראל מן הים אמרו שירה" והיינו דישראל לא היו בני מאמינים ולא אמרו השירה עד שנגמר הנס ויצאו מן הים. ולכך לע"ל אף קודם שיוגמר הנס וזה שכתוב עתידין ישראל שיאמר שירה לעתיד לבא קודם שיוגמר הנס:

אולם יש להיסתפק התינח לישראל שלא היו בני מאמינים אבל משה רבינו שבוודאי היה מאמין שיוגמר הנס למה לא אמר שקרא שירה מיד ונראה דהנה איתא פלוגתא בגמרא דסוטה: אי אמרו שירה כקטן הקורא את הלל - פירוש שמשה אמר וישראל חזרו. או כגדול הקורא את ההלל - שמשה אומר וישראל השבוהו ראשי פרקים. והנה למאן דאמר כגדול הקורא את ההלל והשבוהו רק ראשי פרקים, וע"כ משה היה מוציא את