שאמר עליהם: "חסידים הראשונים היו מתאווין להביא קרבן חטאת, לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידיהם. מה היו עושין? עומדין ומתנדבין נזירות למקום, כדי שיתחייבו קרבן חטאת למקום" [1]. אחר כך, כשעמדו כוהנים שאינם הגונים בראש עבודת המקדש, נשתנה מעט מעט יחסם של החסידים אל הקרבנות. אבל בזמנם של הכוהנים הגדולים מבית יהושוע בן יהוצדק, ובייחוד בזמנו של שמעון הצדיק, היו הקרבנות חביבין על העם, והחסידים היו מתאווים להביא קרבנות והיו מתנדבין בנזירות. קרבנות ונזירות לשם שמים היו רצויים גם בעיני הנביאים, גם בעיני תלמידיהם הסופרים והפרושים.
אבל אין ספק, כי שמעון הצדיק וחבריו רחוקים היו מנזירות קיצונית ומפרישת החיים. אנו רואים, ששמעון הצדיק היה אחד מגדולי אנשי המעשה בדורו, ודאג כל ימיו לטובת עמו. הוא ביצר את חומות בית-המקדש למען תוכלנה לעמוד, ובהשתדלותו נחפרה באר מים גדולה מאוד בתוך העיר הקדושה [2]. כאלה וכאלה עשה האדם הגדול הזה "אשר על יראתו את ה' ואהבתו לעמו קיבל את שם התואר הצדיק" [3]. באדמת החיים היכה שרשיו ובטל שמים יצטבע.
בן סירא היה בן דורו של שמעון הצדיק [4] ומכבדו ומוקירו עד למאוד. גם בן סירא נאמן לתורת שמעון הצדיק: תלמוד-תורה, עבודת כוהנים וגמילות-חסדים [5] הנם בעיניו עמודי-העולם, אשר
60
- ^ שם, י, א.
- ^ משלי בן סירא, נ, ב-ד.
- ^ יוסיפוס, קדמוניות היהודים, XII, 2, 5.
- ^ זה יוצא ברור מכל הפרק המדבר בשבחו של שמעון הצדיק (משלי בן-סירא נ). כל מבין דבר מכיר בנקל, שזה אינו שמעון השני, שלא נודע ממנו כל דבר טוב חוץ מזה שידו היתה עם בני יוסף בן טוביה נגד אחיהם הורקנוס "מסיבות של קורבה" (יוסיפוס, שם, XII, 4, 11). יש אמנם מבקרים הרוצים לאחר את זמנו של בן סירא על יסוד הקדמתו של המתרגם היווני, אבל אין לדבריהם יסוד נכון (כיין מה שכתב בזה רבי יוסף הלוי בספרו הצרפתי על החלק מן הטופס העברי של בן-סירא; ועיין גם במאמרו של רבי דויד כהנא: "בן סירא העברי ונוסחאותיו", השילוח כרך יח, עמודים 162, 368).
- ^ עיין משלי בן סירא (ו, לו-לח, ובכמה מקומות אחרים) על ערכו הגדול של תלמוד תורה; שם (ז, כט-לא ופרקים מה ונ) על גודל חשיבותה של עבודת בית המקדש; שם (ג, ל-לא; ד, א-י ושאר מקומות רבים) על יקרת מעשים טובים ועזרה לעניים ולכל הנרדפים.
