ריג
ימי אושא וראשית ימי אדריאנוס.
בראשית ימי אדריאנוס נראה במו קו אור לבני ישראל, ואף כי לא ארכו הימים וקו אור זה חלף הלך לו, והשמים החלו להתקדר, עד כי הי׳ לעב הענן, והחשך כסה ארץ,
אבל חכמי ישראל אשר עינם ולבם לטובת עמם מיד כאשר אך נראה שביב אור התחזקו ויהפכוה למעטה אורה ומקור חיים.
וגם בפעם הזאת מהרו להקים מחדש את דבר המתיבתא הכללית אשר כבר נתבטלה מימים רבים.
ואחרי אשר בעינם החודרת לא האמינו הם עצמם כי נתפזרו העבים, וכי מעתה יהי׳ אור במושבותם,
כי על כן נסו דבר הקמת המתיבתא הכוללת מחדש לא בארץ יהודה כי אם בהגליל ויקימו אותה בעיר אושא, המקום אשר כבר היתה שמה המתיבתא הכוללת בימי רבן גמליאל, כאשר הוכרח בימי דאמיטיאן לעזוב את יבנה (לעיל צד קע"ד).
כמעט כעשרים שנה עברו מאז נתבטלה יבנה ולא שבו אליה, כי בשובם אז מאושא ליבנה בסוף ימי הקיסר נערווא הוכרחו אחרי זמן קצר בראשית ימי טראיאנוס לעזוב אותה לגמרי.
ומאז היו לנודדים ופזורים, תחלה התישב הנשיא רבן גמליאל וכל בית הנשיאים בכלל בלוד, ואליו נאספו שם רק אחדים מראשי חכמי הדור, ואחרי אשר מרעה ויגון ורדיפות הרומיים לבית הנשיאים מת שם רבן גמליאל, נסו חכמי הדור תחת נשיאות ר׳ אלעזר בן עזריה לחזק עמדתם שם מעט יותר.
אבל זה עצמו הסב כי הוכרחו לנוד גם מלוד, וללכת לעיר צפורי בהגליל, וגם שם ישבו רק כמסתתרים.
וכל זה הזיק מאד לכל חיי העם, בהיותי דבר המתיבתא הכוללת נחוץ מאד לכל חיי הכלל, כי בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם קבלו משם כל אורם ואמתם, בהיות גם כל חיי הצבור בישראל נחתכו והשלמו יחד על ידי המתיבתא הכוללת.
ובהיות מתיבתא כוללת מכל ראשי חכמי ישראל יחד נחוצה מאד לכל דבר התורה ביחוד, כי על כן בכל אשר ראו והבינו כי אין זה כי אם שביב אור אשר עוד מעט ויעלם, הסכימו דבר המתיבתא הכללית לכל פרטיה.
