340
הרדיפות בימי דאמיטיאן
ביהודה תחת פקודת פאמפעיוס לאגניגוס, מפרטים אחדים אשר יבואו בהדיפלאם
יחליט הענצען כי הי׳ דבר מלחמה ביהודה אז אבל הראיות אינם
מכריחות״.
ובהערה 4שם יוסיף שירער לאמר:
״ראיותיו של הענצען הם ראשונה כי הקאהארטע I Augusta Lusitanorum אשר הוזכרה בהדיפלאם, עמדה זמן קצר לפני זה בפאננאגיען, ומזה הננו רואים כי הובאו אז לארץ יהודה לחזק את אנשי הצבא אשר נמצאו שם לפני זה, וזאת שנית כי הוועטעראנען אף כי השיגו אז על פי הדיפלאם הזה זכות אזרחים בכל זה לא השיגו החופש מעבודת הצבא וזה יורה כי היו נדרשים שמה, אבל הראיות אינם מכריחות וכו'״.
והנה שירער עצמו ידע שראיותיו של הענצען הנם דברים שיש בהם ממש, רק שכדבריו בעמוד 661 הוא לאמר ״כי מזה לבד אין הדבר מוכיח בהחלט״.
אבל כן הדבר שיש לנו על זה במקור ישראל דברים ברורים ומפורשים.
וביבמות ד' י"ד הובאו בגמ׳ דברי התוספתא שם פרק א׳:
״אמר ר׳ יוחנן בן נורי היאך הלכה זו רווחת בישראל (בדין צרת הבת) נעשה כדברי בית שמאי הולד ממזר לדברי בית הלל נעשה כדברי בית הלל הולד פגום לדברי בית שמאי בואו ונתקן להן לצרות שיהו חולצות ולא מתיבמות לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה״(מא).
ועלינו לראות מתי עסקו ביבנה בבירור השאלה הזאת, והנה ביבמות ד׳ ט"ז נאמר:
״בימי ר' דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין והי׳ הדבר קשה לחכמים וכו׳ אמת מי ילך ויודיעו אמר להן ר׳ יהושע אני אלך ואחריו מי ר׳ אלעזר בן עזריה ואחריו מי ר׳ עקיבא וכו׳ תפסו לר׳ יהושע והושיבהו על מטה של זהב אמר לו רבי אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו מי הוא אמר לו ר' אלעזר בן עזריה אמר ויש בן לעזריה חבירנו וכו'״.
והנה לא יוכל להיות ספק שהי' זה בזמן לא רחוק אחר החרבן עוד טרם ״בו ביום״ עוד טרם הורידו את רבן גמליאל מנשיאותו, ולפני מה שהקימו את ר' אלעזר בן עזריה במקומו.
שהרי המאורע הגדול הזה הרעיש אז את כל העם, כי נכדו של הלל הזקן דור חמישי בנשיאות דור אחר דור הורד מנשיאותו אחרי אשר כמה שנים נהג נשיאותו ברמים, ועל כסאו הושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה איש ממשפחה חדשה.
וכי גם יחד עם זה הי׳ אז הוועד הגדול של ״בו ביום" אשר הרעיש גם הוא את כל חכמי הדור יחד.
ואיך אפשר לאפר שר׳ דוסא בן הרכינס זקן הדור לא שמע ולא ידע דבר מכל המעשים הגדולים והמרעישים האלה.
הערה (מא): בגמ׳ שם נאמר על זה ״אמר לו ר׳ שמעון בן גמליאל מה נעשה לצרות הראשונות מעתה" והוא ט"ס פשוט וצריך להיות ״אמר רשב"ג״ ותיבת ״לו״ נמחק שרשב"ג לא הי׳ בזמן ר׳ יוחנן בן נורי ולא התוכח עמו, כי אם שהוא אמר כן בזמנו על דברי ר׳ יוחנן בן נורי, וכן הוא באמת בתוספתא ״אמר רשב"ג" והדבר פשוט כן.
