עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/126

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫הםנהדרין ביבנה ובהמתיבתות בכלל‬

‫נט‬ ‬ הננו רואים מדברי התורה בפרשת כי יפלא ממך דבר למשפט שרצון התורה היה אשר בספק הנופל בדברי תורה ישאלו לבית דין של כל ישראל, ואף שלא חייבה תורה מיתה לזקן ממרא כי אם כשהמרה לבית דין הגדול היושב במקום אשר יבחר ד' לשכן שמו שם,

זה הוא רק בנוגע לדבר מות האיש ההוא שגם כל דיני נפשות אינם כי אם בזמן שהסנהדרין בלשכת הגזית היינו בזמן שיש להם כל דיני התורה המיוחדים לבית דין הגדול.

אבל דין זה שכל ספק הנופל ישאלו בוועד של כל ראשי חכמי התורה בישבם יחד, אצל כל חכמי ישראל המוסכמים לכל הלאום כלו על זה,

זה דבר אין לו עם משפטי סנהדרי גדולה המיוחדים בתנאי התורה בישבם במקומם אשר יבחר ד' והוא ענין לעצמו, לשאול מהם ספקותיהם, ולסמוך ולקיים דבר הכרעיתם,

ככל דבר התורה בפרשת כי יפלא ממך דבר למשפט.

והן דברי הספרי במקומו שם, ונתפרש בירושלמי סנהדרין פרק הנחנקין הלכה ג׳‪:

"ובאת לרבות בית דין שביבנה, ר׳ זעירא אומר לשאילה."

והדבר פשוט דבאמרם "בית דין שביבנה״ הכונה לכל בית דין של כל ישראל אשר הי׳ בהמתיבתות אשר יבנה היתה הראשונה וכולם נמשכו ובאו אחריה,

אשר בכל הזמן הזה היו הם הבית דין הגדול של כל ישראל, ראשי כל חכמי התורה, אשר כל ענינם התורה, ודרכי התורה, ואשר נתקבלו אז מכל ישראל לראשי הלאום בכל הנוגע לתורה ובירורי משפטי התורה.

והן דברי ר׳ זעירא לשאילה, והיינו כמו שנתבאר שגם בבית הועד של כל חכמי ישראל אף בזמן שאינם בלשכת הגזית מצוה להציע כל ספק וחובה לשמוע להכרעתם.

והרב פני משה במח"כ נשתבש שם בפי' דברי הירושלמי וכתב:

"לרבות בית דין שביבנה אם היו דנים שם וכדמפרש ר׳ זעירא לשאילה שהיו שואלין שם לפני בית דין הגדול דאלו למיתה הא תנן לקמן אין ממיתין אותו בבית דין שביבנה, אלא שאם שאלו ביבנה בעוד שהי׳ הבית דין הגדול שם ואחר כך חזרו ללשכת הגזית ממיתין אותו אם המרה אחר כך על פי השאלה שביבנה."

ונפלא הדבר לראות דברים מהופכים כאלה.

והנה בא לאמר דאיירי בדין זקן סמרא וכי אין העיקר בזקן ממרא השאלה, כי השאלה תוכל להיות גם בישבם במקום אחר, והעיקר הוא המעשה אחר כך שאז צריך שיהיו בלשכת הגזית.

אבל הלא הדבר להיפך וברייתא מפורשת היא בסנהדרין דף י"ד באין חולק: "מצאן אבית פגי והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה ת"ל וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם."

והפני משה ראה דברי הגמ׳ אלה, רק שבמח"כ טעה שם בפשט הפשוט וכתב בתוספותיו:

"‬ר׳ זעירא אמר לשאילה כדפרישית דהמראה צריך שיהי׳ נם כן כשהן יושבין בלשכת הנזית כדאמרינן בבבלי פ״ק מצאן אבית פגי וכו׳ וקאמר הכא ‬