מירושלים ליכגה
נו
וכמושבע ועומד יענה אחריו בקול גדול החכם ווייס ח"ב עמוד 37ויאמר:
"ר׳ יוחנן בן זכאי נשא חן וחסד מלפני השר והשיג ממנו רשיון לקבץ תלמידיו וחביריו וכו׳ אחת משאלות הזמן הזה היתה אם הבית דין הגדול או הסנהדרין אשר יסדו עתה ביבנה אם הוא ככל משפטו וחוקתו אשר לסנהדרין שהי׳ לפנים בירושלים וכו׳ מאין לו הזכות והכח להיות כבית דין הגדול בירושלים אחרי שאיננו במקום הנבחר, אבל ר׳ יוחנן בן זכאי ראה כי נחוץ ליסד בית דין הגדול עתה חוץ לירושלים לקיום התורה והדת על כן לא ענה את רוחו בדקדוקי דברים ועשה את הדרוש לזמנו וכו׳ ובדבר הזה נתפרסם ענין חדש והוא כי אין המקום גורם להקדיש הבית דין כי אם הבית דין מקדש מקומו."
ואנחנו לא נדע על מה להתפלאות יותר, אם על הדבר עצמו אשר הרימו פתחם להיות שופטי דמים, במקום שאין ידם מגעת,
או להשתומם עד היכן הגיעה בולמוס של החפץ להטעות את הקוראים.
כי הלא הדבר ידוע ומפורסם כי באמת לא הי׳ להבית דין שביבנה כל כח בהדברים המיוחדים להבית דין שבלשכת הגזית.
ולא לבד שלא לקחו לעצמם הכח של בית דין הגדול שבלשכת הגזית, כי אם שגם לא נתנו לעצמם אפי׳ כח של סנהדרי קטנה של עשרים ושלשה.
ובכל הש"ס המשנה התלמוד הבבלי והירושלמי לא נמצא אפי׳ במקום אחד שדנו ביבנה דיני נפשות כי לא היתה שם כזאת.
ואך תמהון הוא לראות כי חוקרים מבני ישראל באים לדבר בדבר גדול וכללי כזה דבר הבית דין הגדול של ישראל מבלי אשר ידעו ענינם כלל.
הן משנה מפורשת היא במס׳ סנהדרין פרק א׳ משנה ה׳ מה הי׳ ענינם המיוחד של סנהדרי גדולה, אשר גם דבר לא הי׳ מזה ביבנה, ובא שם:
"אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין סנהדראות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, אין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד."
ואחרי אשר זה ודאי כי ביבנה לא דנו לא את השבט ולא את נביא השקר ולא כהן גדול ולא דבר יציאה למלחמת הרשות, ולא להוסיף על העיר והעזרות, ולא עשו שם סנהדראות לשבטים ולא עיר הנדחת,
איזה ענין יש לבית הוועד שביבנה עם דבר הבית דין הגדול של כל ישראל אשר ישבו בלשכת הגזית אשר בכל דיניו המיוחדים יהי׳ המקום גורם.
והנה באו החוקרים האלה ומבלי כל ידיעה מה הי׳ דבר הסנהדרין הגדולה הרימו קול יחדיו כי רבן יוחנן בן זכאי וחביריו בבואם ליבנה שנו דת ודין, מבלי לדעת את ענין הדברים כל עיקר.
אמנם אף כי דבר מעשי הוועד ביבנה והסנהדרין שם אין זה ענין לדבר הסנהדרין בלשכת הגזית, והוא דבר פשוט אשר לא הי׳ צריך לדבר על זה,
