98
הממונים שהיו במקדש
וזקני הדור אחר החרבן קבעו כל דבר הממונים האלה במשנה לזכר עולם בידעם וקבלם כל זה ממה שהי׳ בזכרונות דברי המקדש.
וכן הדבר גם למי שיאמר בירושלמי שם ״כשירי דור ודור בא למנות עליהן."
והיינו לאמר שעל הדור הראשון בא למנות נם המצויינים הגדולים ביתר הדורות.
ועל כן אין כולם בני דור אחד, כי אם שעל הראשונים כמו מרדכי וחביריו נתוספו במשנתנו גם המצוינים היותר גדולים בני הדורות שאחריהם אשר נרשמו בזכרונות של המקדש ונשארו שמותיהם לזכר עולם.
והארכנו בכל הדברים הפשוטים האלה, לפי שבדברי ימינו נתהפכו הדברים בכל מקום.
ועל כן בא החכם קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד 193ומבלי להבין כלל דברי הגמ׳ במנחות יאמר ששם מפורש כי כל הממונים אשר נזכרו במשנת שקלים היו כולם בסוף ימי החשמונאים. ויאמר שם:
"בפרק חמישי משקלים מונה השונה חמשה עשר הממונים שהיו במקדש וכו׳ וכדברי האומר בירושלמי שם מי שהי׳ באותו הדור מנה מה שבדורו שהם עיקר מכמה ראיות והנה אחד הממונים נזכר שם בשני שמות מרדכי ופתחיה וכו׳ והנה בברייתא הובאה במנחות ד׳ ס"ד כשצרו בית חשמונאי זה על זה וכו׳ והנה זכרו חז"ל בבבלי ובירושלמי שאותי פתחיה הנזכר הוא שביאר להם הרמיזות וכו׳ יצא לנו מכל האמור כי המשנה ההיא בשקלים הלל שנאה שהי׳ סמוך לזמן מלחמת האחים הנזכרים ואז היו גם הממונים הנקובים בשמותם פתחיה וחביריו.״
ומה אפשר לאמר לדברים בטלים הנכתבים לשם חקירה שלמה.
והאם יוכל להיות איזה ספק שלפי דברי הגמרא הכונה למררכי שבכתבי הקדש והרי דבריהם במנחות שם מפורשים על דברי המשנה בשקלים: ״והיינו דתנן פתחיה על הקינין פתחיה זה מרדכי ולמה נקרא שמו פתחיה שהי׳ פותח בדברים וכו׳ והיינו דכתיב (נחמיה ז׳) במרדכי בלשן."
ועל כן לדברי האומר "מי שהי׳ באותו הדור מנה מה שבדורו" זמן כולם אז.
והנה בא קראכמאל ודוקא מתוך דברי הגמ׳ הוא רואה כי כל הממונים ההם זמנם הראשון הוא בסוף ימי החשמונאים.
וכמה נשתומם לראות חקירות שלמות בלא חקירה של כלום, שהרי יסוד כל דברי קראכמאל הוא שהעיקר כהאומר בירושלמי שהוא דור אחד וגם לא ירצה בדברי התוס׳ שעל שם הראשונים נקראו כולם אחר זה.
כי אם יחפוץ אשר פתחיה ומרדכי אשר בא בגמ׳ בימי החשמונאים זה הוא גם האמור במשנה ועל כן אך זה דור כולם בימי החשמונאים.
דקדקו שיהיו בקיאין ומומחים בכל זה, וכמו שכתבו התוס׳ "לפי שאין ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע״. ובמעשים כאלה השתמשו הבאים אחריו בדרכו בימיו.
אבל במס׳ ב״ק פ״ב ד״ה ועל כתבו התוס׳ דמעשה דשלש נשים עומדת לעצמה ואין לה ענין עם זמן המעשים מהעומר ושתי הלחם וכתבו ״ואותו מעשה דג׳ נשים דמייתי התם נראה שהי׳ מרדכי ממש דקאמר והיינו דתנן פתחיה על הקינין״. ובודאי שכן הם פשטן של דברים.
