שנדפס בקונשטאנציא במדינת שווייץ בשנת ד״ש אין ¼), והוא הרבה מאד להכלים ההעתקה ההיא ולפסלה, עד אשר גזר אומר, שלא יצאה ההעתקה ההיא מאת המדקדק האשכנזי, ולא חלו בה ידי הבחור, אמנם אנכי לא ראיתי׳, כי לא נתפשטה במדינה זו כלל. והנה המעתיק השני פוסל במומו, ורואה נגעי אחרים ואיננו רואה נגעי עצמו.
ועתה מה נטשה לילדי בני ישראל, אשר ישוטטו לקבל דבר ה׳ להבין ספרי המקרא ולטעום מטעמי מליצותי׳ בלשון המורגל אצלם ולא ימצאו. ובהצר להם הדרך פנו אל רהבים ושטי כזב. ההופכים ללענה תורת אלהינו, ובילדי נכרים יספיקו לבקש העתקת חכמי האומות, אשר הפכו עורף ולא פנים לביאורי חז״ל הנאמנים. וקבלתם הטהורה ימאנו מלקבל, אך לבאר כפי העולה על רוחם וכרם ה׳ צבאות לחבל.
הן כל אלה ראתה עינו של החכם המפורסם מו׳ משה דעסויא נר״ו, שמעה אזנו ותבן לה, ויחמול על עמו, וישם על לבו להעתיק חמשה חומשי התורה אל לשון האשכנזי צחיי מאד. העתקה פשוטה ומבוארת, וההעתקה ההיא תשקיף על דקדוק המלות, תביט על קישור וחיבור המאמר. תציץ על טעמי הנגינות, אשר הם עיקר גדול בביאור ספרי המקרא, כאשר כתב הראב״ע, כל פירוש עשר איננו ע״ד בעל הטעמים, לא תאבה ולא תשמע אליו, כי בעל הטעמים ידע הפירוש יותר ממנו עכ״ל. ועיקר ההעתקה היא על דרך ד׳ ראשי המפרשים הפשטנים, אשר היו לנו לעינים בביאור ספרי המקרא, ובאורם נראה אור, המה המאור הגדול רש"י ז״ל, ונכדו רשב"ם, והראב״ע רמב"ן, ונלוה עמם גם רד"ק. עם שלא בא לידינו ביאורו על התורה, הנה בספר השרשים שחבר בכל שרש ושרש יתלוו עמו גם ביאורים רבים על פסוקי המקרא. על אלה שם יסודי העתקתו ולא על זולתם, חפצי הרוש, אהבי הרמז, ריעי הסוד (אשר עיקר תועלתם הוא לגדולי הערך לבד), אשר לו עשר ידות בצחות המליצה, ושכל זך בביאור המקרא עכ״ז רובי קושיותיו, והמון ספקותיו הניעו את לבבו מדרך הפשט לאחוז בכנפות הדרוש, לכן גם בביאוריו לא בחר המעתיק הנ״ל. ואין עינו ולבו רק אל ארבעה ראשי המפרשים הנ״ל, גם בכל מקום, אשר ראה החכם המעתיק הנ״ל לפרש בביאור יותר נאות אל הפשט, ובפרט במקום שבעל הטעמים מסכים לפירושו, או שהמשך הפסוקים יורו עליו, אחז דרך אחר מפירושם. ועיקר הכל, כי שם מגמת פניו אל הכוונה, שהיא העיקרית בכל העתק, לא אל העתקת ביאור המלות, כי משפטי המליצה ישתנו בכל לשון ולשון. המשל בזה, בעל הלשון האשכנזי ישים הפעל באחרונה בכל מאמר ומאמר, ובעל הלשון העברי לא יקפיד על זה. ואדרבה, ברוב הפעמים יבוא הפעל בראשית המאמר. גם בכל מקום, אשר תבאנה ארבע או חמש שמות או פעלים רצופים, בעל הלשון האשכנזי לא ישים מלת (אונד), שהיא מלת החבור, רק באחרון. ובעל הלשון העברי ישים במקומה וא״ו בראש המלות המחוברות, ויש לו בזה דרכים שנים. פעם ישים הוא״ו בראש כל המלות המחוברות חוץ מבראשונה (וע״ד הזרות נמצאת גם בראשונה), פעם רק באחרונה, פעם
