הבל המה מעשה תעתועים, לא כאלה חלק יעקב. בית אהרן בטחו בה', הזהרו בעמידה שעמדתי לאהרן אביכם על דבר קרח שנאמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, וכן בעוזיהו שהיה מצורע עד יום מותו. יראי ה' בטחו בה', הזהרו בעמידה שעמדתי לאברהם אביכם שהיה ירא חטא לפני שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה אף אני עמדתי והצלתיו מאור כשדים שנא' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן יברך יראי ה', משל למה הדבר דומה לאחד שהלך אצל מטרונה אחת אמר לה תני לי חלקי שאני כהן והיא נתנה לו, בא אחר ואמר לה תני לי חלקי שאני לוי ונתנה לו, בא שלישי אמר לה תני לי חלקי אמרה לו ומה טיבך אמר לה ראשון שהיה כהן אין בו יראת חטא אין בו כלום, וכן השני אבל אני כהן גדול מכהן ומלוי שאני ירא חטא שנאמר והריחו ביראת ה' ואומר יראת ה' היא אוצרו. הקטנים עם הגדולים, כשם שהקטנים מעלין אבר כגדולים כך הגדולים עתידין להחליף כח שנא' וקוי ה' יחליפו כח. ד"א הקטנים עם הגדולים זה אחד מן הדברים הנדרשים לפניהם ולאחריהם.[1] שא"ת ארו"ר מח"ר משוקדי"ם וק"ם סימן. שא"ת, אם לא תטיב שאת[2], ארו"ר וברצונם עקרו שור ארור או ארור אפם כי עז, משוקדי"ם ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה, מח"ר וצא הלחם בעמלק מחר או מחר אנכי נצב, וק"ם הנך שוכב עם אבותיך וקם או וקם העם הזה. יוסף ה' עליכם, אין תוספתו של הקדוש ב"ה כתוספת בשר ודם תוספתו של בשר ודם אם ילך אדם אצל מי שהוא לוקח ממנו הוא אומר לו הוסיף לי כשירבה מוסיף לו חתיכה אחת (אצל משאוי מוכר וקודם שהוא לוקח ממנו הוא אומר לו הוסיף לי כשירבה מוסיף לו קלון אחד) אבל הקדוש ב"ה תוספתו מרובה ממתנתו שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע הרי זו מתנה, ומהו מתנה בני אברהם יצחק וישמעאל לא יקרא לקטורה שהוא תוספת שנא' ויתן אברהם, ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן ואת יקשן ובני מדין עיפה ועפר וכו'. וכן ברחל הוא אומר יוסף ה' לי בן אחר הרי מתנה, ומה היא מתנה ובני יוסף מנשה ואפרים,[3] לך בן[4] לבנימין שהוא תוספת שנ' ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וכו' וכן אתה מוצא בגולה [בגאולה] של מחר שהיא תוספ'
