היה מנהגם היו משכימים ובאים אצל ע' זקנים בו ביום באים אצל הנשיאים וכל ישראל באים אצל אלעזר ואהרן והיו משכימים על פתחו של משה והיו שואלים בשלומו ואחר כך יוצאים לאהל מועד. וזה סדר הליכתן משה באמצע אהרן בימינו אלעזר בשמאלו והזקנים מכאן ומכאן וכל ישראל לאחוריהם והיו נכנסין לאהל מועד ויושבים אהרן בראש על ימינו[1] ואלעזר משמאלו וזקנים ונשיאים לפניו. ואז"ל כשגזר הקב"ה שימותו משה ואהרן קרא למשה ע"ה ואמר לו כן עבדי משה בכל ביתי הייתי[2] נאמן דבר גדול יש לי לומר לך וקשה לי לעשות אמר לו משה מה הדבר א"ל הקב"ה שיאסף אהרן אל עמיו כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם את פי ה' במי מריבה א"ל משה רבש"ע גלוי וידוע לפני כסא כבודך כי אתה אדון כל העולם ואדון על בריותיך שבראת בעולם הזה ובידך הם ובידך לעשות עליהם כל מה שברצונך אבל אינו ראוי לי שאלך לאחי לומר לו זה הדבר כי אחי גדול ממני הוא ואיך אדבר לו עלה אל הר ההר ושם תמות א"ל הק"בה למשה אל תאמר לו אפילו בשפה אלא קח את אהרן ואת אלעזר בנו והעל אותם הר ההר וגם אתה עלה עמם ותאמר לו דברים רכים ונאים ובעבורם מבין הדבר ואחר שתהיו שלשתכם בהר הפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם. כששמע משה זה הדבר היה זועף בלבו מאד ולא היה יודע מה לעשות ובכה בכי' גדולה עד מאד והגיע לו מיתתו (עד מות) על מות אהרן אחיו בעבור שהיה נאמן בפועל והלך אצל אהרן לומר לו הדבר והלך לאהל מועד ומצא שם לאהרן אותו היום שינה משה המנהג ישב ובכה עד קריאת הגבר קרא לאלעזר וא"ל לך קרא לי לזקנים ולנשיאים שאמר לי הק"בה דבר באו ונתקבצו על פתחו של אהרן עמד אהרן ומצא משה עומד א"ל אהרן למשה אחי למה שנית היום המנהג א"ל דבר צוני הק"בה לומר לך א"ל אמור א"ל עד שנצא עמד משה והלביש לאהרן ח' בגדים בתוך ביתו ואחר כך יצא וכן היה סדר הליכתן באותו יום שינה משה המנהג נתנו אהרן באמצע משה מימינו ויהושע משמאלו והזקנים והנשיאים מכאן ומכאן וכל ישראל לאחוריהם כיון שראו ישראל את אהרן באותו כבוד שמחו שמחה גדולה ואמרו שאהרן נתעל' יותר ברוח הקדש לפי שהיו אוהבי' אותו ויצאו כיון שהגיעו לאהל מועד בקש אהרן להכנס לאהל ולא הניחו משה ואמר לו משה אנו רוצים לצאת חוץ
עמוד:Adolph Jellinek. Bet Ha-Midrasch. Vol.I.pdf/140
הדף הזה לא עבר הגהה
