82
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת וכו׳ גזירה שוה שאמרת אין אדם דן גזירה שוה מעצמו וכו׳.״
ודבריהם הנם כל כך פשוטים וברורים עד שיפלא להיפך על הלל, והרי ידע גם הוא שאין עתה העת לשקלא וטרי׳ בדין כולל וגדול כזה.
אבל איש כהלל לא הי׳ אפשר לו להתיצב בפני כל העם כהדיוט מן השוק, וכשני גרדיים משער האשפה להעיד סתם שכך קבל משמעיה ואבטליון שפסח דוחה שבת.
ובפרט שבאמת כל קבלה גם היא צריכה דקדוק אחריה, ועל כן רצה שידעו שאפשר לאמר עליו ״חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עלה״.
ובדבר יותר קטן נאמר במס׳ סנהדרין ד׳ ל׳: ר׳ שמעון בן אליקים הוה משתקיד עליה דר׳ יוסי ברבי חנינא למיסמכיה ולא קא מיסתייע מלתא. יומא חד הוה יתיב קמיה דר׳ יוחנן "אמר להו מי איכא דידע הלכה כר׳ יהושע בן קרחה או לא״ אמר ליה ר׳ שמעון בן אליקים דין ידע אמר ליה לימא איזו אמר ליה ליסמכיה מר ברישא סמכיה אמר ליה ״בני אמור לי כיצד שמעת״ אמר ליה כך שמעתי שמודה וכו׳ אמר ליה (וכי) לזה הוצרכתי וכו׳.
ועל כן בחכמתו הגדולה רצה הלל לתקן הדבר מראש שידעו כי עומד לפניהם איש אשר רוח בו, ואשר עדותו נאמנה מאד.
אבל הוא עצמו ידע היטב כי טרם יגיד דבר קבלתו החלוטה לא יסמכו על דבריו ולא יועילו עתה. ובמשנה במס׳ סנהדרין ד׳ פ״ו: (פי״א מ״ב) נאמר ״באין לזה שעל הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חביריי, כך למדתי וכך לימדו חביריי אם שמעו אומרים להם ואם לאו באין להם לאותן שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך וכו׳ אם שמעו אומרים להם ואם לא אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו תורה יוצאה לכל ישראל וכו׳."
וכבר כתב שם התוס׳ יום טוב מתוך דברי הרמב״ם ״לומר שהשני בתי דינין אינם רשאים להורות מלבם אלא מה שקבלו ושמעו יאמרו לא זולת זה״.
והן דברי המשנה "אם שמעו אומרים להם".
ואין הכונה שאינם רשאין לגלות דעתם, אבל הכונה לאמר שאין דבריהם לא מעלין ולא מורידין בדין סוף הכרעת הספק שיהי׳ כן בהחלט.
והכרעת החלט אינה כי אם מתוך הוועד הגדול מבית דין של כל ישראל, והכרעתם הם מתוך דברי קבלתם ביסודי הדבר, וזה הוא ענין לשון המשנה עליהם "בית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו תורה יוצאה לכל ישראל״ וככל אשר יבואר לנו ענין הדבר במקומו. ועל כן בימים ההם בימי בני בתירא שהי׳ סנהדרי גדולה בטלה לא הי׳ אפשר להורות לכל ישראל ביסוד גדול וכולל כזה כי אם מתוך קבלה גמורה וחלוטה האמורה על זה עצמו ואינה צריכה עוד לא שקלא וטרי׳ ולא הכרעה.
ומתוך חסרון ידיעת דברים פשוטים כאלה, רצו חוקרי אשכנז לבנות מתוך המעשה הזאת את כל יסודי דברי ימינו כי שמעיה ואבטליון אשר גם לא נמצא מהם שום דרשה, הם בראו מסילות חדשות, וכי על ידי זה נתחלקו אז הפרושים