338
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
והנה יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן הם הזוג הראשון ודורם הוא הדור אשר אחרי אנטיגנוס איש סוכו תלמידו של שמעון הצדיק אשר הי׳ בראשית ימי היונים. וימי פעולותיהם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן נופלים לפני ימי השמד, לפני ימי אנטיוכס עפיפהאנעס, ולפני כל ימי המלחמה הגדולה, לפני ימי החשמונאים, כי בתוך ימי המלחמה והשמד כבר נהרג יוסי בן יועזר, ויוסי בן יוחנן נפטר כבר עוד הרבה לפניו עי׳ עמוד 199.
והזוג הראשון הזה יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן איש ירושלים כבר נחלקו (משנה חגיגה ד' ט"ז) יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומר לסמוך.
והננו רואים מזה שכל פרטי דיני השבותין כבר קנו מקומם מימים רבים לפניהם עד שהם כבר נחלקו, איך הויין במקדש, ובמצוות התורה סמיכה, וביום טוב ולא בשבת.
ובבבלי על המשנה בחגיגה שם נאמר אמר רב שמן בר אבא אמר ר׳ יוחנן לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור, פשיטא שבות מצוה איצטריכא ליה וכו׳, ובירושלמי בא זה עצמו ומסיימי בה אמר ר׳ יוסי זאת אומרת שאדם צריך לכבוש את כובדו דלא כן מה אנן אמרינן אסור ליגע בבהמה ביום טוב.
ומבואר שהם בימיהם נחלקו כבר על דיני השבותין, היינו בדין הנוגע כבר לגדר אחד מפרטי דיני התקנות האלה לחקור זאת איך הדין בזה במקדש ובמצוה, ביום טוב. וכן נאמר לענין פרט אחר מהשבותין במס׳ סנהדרין ד׳ מ״ו תניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת ״בימי יונים״ והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך.
והנה זה שהביאוהו לבית דין וסקלוהו הוא מפני שהיתה אז השעה צריכה לכך, לפי שהרי אין זה כי אם איסור דרבנן, אבל זה מבואר שפרץ האיש מה שהי׳ מפורסם וידוע מימים רבים לאיסור.
ובמשנה סוכה ד׳ נ׳: (פ״ה מ״א) נאמר החליל חמשה וששה זה הוא החליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
והי׳ זה דבר הנהוג ובא בימי המקדש, ולא דחו שבות כזה גם בשמחה של מצוה במקדש.
וכבר נתבאר לנו מחלקותם של בית שמאי ובית הלל, בסוף גדרם של פרטים רחוקים בכל דיני השבותין.
ובספר ראשון למכביים ב׳ ל"ה יסופר כי בראשית ימי השמד עוד טרם קמו מתתיהו ובניו האחים החשמונאים ויחליטו להפוך את ימי השמד לימי מלחמה אז ברח העם לנפשם ויתחבאו עם נשיהם וטפם וכל אשר להם במערות ומנהרות, וכאשר השיגה אותם שם יד אויב ומתנקם ביום השבת, לא רצו לחלל את יום השבת גם על ידי טלטול אבנים ולא רצו לעבור גם על איסור מוקצה דרבנן.
ועלינו לבאר את הדבר הזה מפני שחוקרי אשכנז לא לבד שלא עמדו לצרף את הדברים האלה לדעת מהם עד כמה הי׳ אז כבר הכל ערוך ומסודר