242
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
ובא הדבר בברייתא ולא נזכר מזה במשנה לפי שזה רק טעות אצל ר׳ אליעזר בן יהודה איש ברתותא, וכר׳ עקיבא קבלו רוב החכמים.
ורק זה לבד נמצא לר׳ אליעזר בן יהודה איש ברתותא(נ) וכן הוא גם ענין דבריו על דם תבוסה שלפנינו באהלות רק ביאור דברי המשנה וכמבואר.
ויותר מזה בא שם בפרק ב׳ משנה ו׳ מחלוקת ר׳ עקיבא וחכמים בנוגע לכל השנוים.
שביסוד המשנה בא: ואלו מטמאין באהל וכו׳ השדרה והגולגולת, ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי ורביעית דם ,ורובע עצמות.
ועל זה באו דברי ר׳ עקיבא וחכמים במשנה ו׳:
השדרה והגולגולת משני מתים, ורביעית דם משני מתים, ורובע עצמות משני מתים, ואבר מן המת משני מתים, ואבר מן החי משני אנשים ר׳ עקיבא מטמא וחכמים מטהרים.
והיינו שנחלקו איך הדין במקרה כזה, על פי דיני יסוד המשנה הקבועים וידועים.
וכיוצא בזה נחלקו בדינים אלו גם ר׳ דוסא בן הרכינס (חבירו של רבן יוחנן בן זכאי) וחכמים, ומפורש בדבריהם כי יסבו על דברי יסוד המשנה, ובאו דבריהם בריש פרק ג׳:
"כל המטמאין באהל" שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר׳ דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין כיצד וכו׳. וכלשון הרע"ב "כל המטמאין באהל האמורים לעיל בריש פרק ב׳" והדברים פשוטים ומפורשים כן. וכן נחלקו שם ר׳ שמעון וחכמי דורו בפרק ב׳ מ"ז: רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה ר׳ שמעון מטהר וחכמים מטמאין. וכן באו שם עוד מחלקאות רבות כאלה. וכל הדברים מבוארים וגלוים שכל התנאים כולם, גם דברי בית שמאי ובית הלל, וגם ר׳ דוסא בן הרכינס וחכמי דורו, ור׳ עקיבא ור׳ ישמעאל ור׳ אליעזר בן יהודה, וכן ר׳ שמעון וחכמים, דברי כולם אחת והולכים רק על יסוד המשנה ואין בכל דבריהם שום יסוד חדש, כל ענין דבריהם אינו רק זה אם לפרש דברי יסוד המשנה כמו שהם דברי בית שמאי ובית הלל, ור׳ עקיבא ור׳ ישמעאל ור׳ אליעזר בן יהודה, או בחקירה חדשה לחקור איך הדין במקרה הבא, איך יש לפסוק שם לפי יסודי המשנה הקבועים וידועים, כמו שהם דברי ר׳ דוסא בן הרכינס וחכמי דורו, ודברי ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי ודברי ר׳ עקיבא וחכמים, ודברי ר׳ שמעון וחכמי דורו וכו׳.
פרק י"ט.
ובמס׳ עירובין ד׳ ט"ו: (פרק א׳ משנה ח׳ משנה ט׳ ומשנה י׳) באו לפנינו שלשה משניות זו אחר זו אשר כשנתבונן בהם נראה דבר נפלא מאד.
הערה (נ): ובפסחים י״ג גם כן דבריו בשם ר׳ יהושע.