המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קט
אף גם זאת שלאיזה צורך קבעו בימי רבי לשון כזה קרחת הכרם ומחול
הכרם, אשר לא הי' אז נהוג כלל לא בפי העם ולא בפי החכמים, עד שהוצרכו
לפרש אחר זה במשנה מה זאת, ור' יהודה גם נחלק על זה ופירש פירוש אחר.
וגם אם נאמר שקבעו זה כן מפני שזה הי' לשונם של בית שמאי ובית הלל, הנה הדבר ידוע שזמן בית שמאי ובית הלל אינו רחוק כל כך מזמן ר׳ יהודה וחכמי דורו עד שיהי' אפשר שדבר אשר בימי בית שמאי ובית הלל הי׳ שגור לגמרי עד שלא נקטו בלשונם דבר פשוט, ונקטו לשון זה מפני שזה הי׳ הלשון הפשוט, ובימי ר׳ יהודה וחכמי דורו יהי׳ כבר נשכח, ויהי׳ צריך לפירושים וחקירות. אבל הדברים פשוטים והולכים למשרים, וכן הדבר שדברי בית שמאי ובית הלל אינם באמת כי אם מה שנחלקו בפי׳ דברי יסוד המשנה, ששם נשנה במקום הזה בקצרה ובא הלשון שם:
"קרחת הכרם ומחול הכרם נותנים להם עבודתם וזורע את המותר.״
אבל מפני שזה לשון קצר ביותר ונתפרש על ידי בית שמאי ובית הלל כל אחד לפי שיטתו על כן בא במקום הזה עיקר לשון המשנה יחד עם דברי פירושם של בית שמאי ובית הלל על זה. ומפני שגם השמות עצמם "קרחת הכרם" "ומחול הכרם״ הנם רק מהימים היותר ראשונים, ובימי התנאים כבר פסקו מפי העם ועל כן נתפרש גם זה במשנה עצמה, ובא הכל יחד בתוך המשנה, יסוד המשנה עם דבריהם.
קרחת הכרם — בית שמאי אומרים כ"ד אמות, ובית הלל אומרים שש עשרה אמה — מחול הכרם — בית שמאי אומרים שש עשרה אמה, ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה, ואיזה קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו אם אין שם שש עשרה אמה (כדברי בית הלל) לא יביא זרע לשם, היו שם שש עשרה אמה — נותנין לה עבודתה וזורע את המותר -ואיזו מחול הכרם בין כרם לגדר אם אין שם שתים עשרה אמה (כדברי בית הלל) לא יביא זרע לשם, היו שם שתים עשרה אמה — נותנין לו עבודתו וזורע את המותר.
ומענין הזה הנם גם דבר המשנה בריש מס׳ פסחים, ולשון המשנה שם הוא:
אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה ולמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ. בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף ,ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות.
וכבר העיר שם הגאון רבינו עקיבא איגר ז״ל בגליון המשניות וכתב "ובספר הכריתות כתב שקודם רבי היו סדרי משנה ושם היו שונים שתי שורות במרתף״. ודבריהם תמוהים ושלא בדקדוק והדבר מבואר כאן שהי׳ זה גם קודם בית שמאי ובית הלל, שהרי אך על זה יסבו דברי בית שמאי ובית הלל.
רק שלשון יסוד המשנה הי׳ כאן קצר ביותר והי׳ נאמר שם:
"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ, ושתי שורות במרתף."
ופירושו הוא שיש כאן שני דברים, הראשון הוא עיקר הדין לכל מקום שאור לארבעה עשר בודקין את החמץ בכל מקום. וזאת שנית שבמרתף של יין צריך לבדוק רק שתי שורות.