התכנים") .רעיונות אלו קיבלו את סמכותם מתוקף זיקתם לאתוס המקראי ("על ידי תרגומו הקנו חכמים משמעות מתחדשת לספר העתיק והקדוש ושמרו על מעמדו החי והמפעיל בחברה כספר היפה לכל עת") .הם יצרו מה שמכנה איגלטון (2006:195) 'תופעות שיחיות וסמיוטיות חדשות' – ("לשזור בטקסט המקראי המיתרגם דברי הטפה ,קריאות הזהרה או מילות עידוד ,תוך התייחסות מפורשת או עקיפה לשאלות שהזמן גרמן.").
כשם שנכנסו לתרגום שהזכרנו לעיל רעיונות מעולם המושגים של חז"ל ,כן נכנסו בתרגומי המקרא רעיונות שלא שיקפו את אמונת ישראל – ולמשל בתרגום השבעים לספר ישעיה ,קיים נופך מיסטי שאינו קיים במקור ,וניכרות בו אמונותיו של המתרגם (Seeligman 1948:95). רעיונות מעין אלו היוו הקרקע שבו צמחה הנצרות, ומצאו את מקומם בברית החדשה ובכתבי אבות הכנסייה.
גם בהמשך דרכו ,המשיך המקרא להיות מושפע על ידי סביבתו הנוכרית .יתר על כן ,דבריו של אוגוסטינוס המובאים להלן מרמזים לכך שבמקרא לא ייתכן שיהיו מובעות עמדות אשר מתנגשות עם האמונה הנוצרית – ובהימצא עמדות כאלו ,הרי הן בהכרח נובעות מפרשנות לקויה של המקרא:
Now Scripture enjoins nothing except charity, and condemns nothing except lust, and in that way fashions the lives of men. In the same way, if an erroneous opinion has taken possession of the mind, men think that whatever Scripture asserts contrary to this must be figurative. Now Scripture asserts nothing but the catholic faith, in regard to things past, future, and present. Augustine, 'On Christian Doctrine', 3.15. מדיוננו עולה אפוא כי שורשי העימות היהודי-נוצרי על המקרא עתיקים ביותר ואף קודמים להופעת הנצרות – וכרוכים בהם עניינים לשוניים ,פרשניים ואידיאולוגיים .יתרה מזאת ,בהיות הכנסייה יונקת את הלגיטימיות שלה מן השליחים, אשר קיבלו את תורתם מישו עצמו ,היא טוענת לטוטליות רעיונית, כלומר לידיעה בלעדית של האמת ולהגדרתה של האמת (לימור תשנ"ג א'99:).
