הוספות
לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורין לפום כן הוא אומר חובה והא תני משום בית שמאי אין לי אלא היוצאת משום ערוה מנין היוצאה וראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות ת"ל כי מצא בה ערות דבר אמר ר׳ מנא קיימתיה בעדים וכאן שלא בעדים."
וכבר כתבו גם מפרשי הירושלמי שם קיימתיה בעדים הא דיכול להוציאה משום דברים מכוערין כשיש עדים בדבר, וכאן בסוטה דליכא עדים בפריצות לשון הקיע וכן כתב הפ"מ "קיימתיה הא דקתני דאפי' בדברים כאלו יכול לגרשה שיש עדים על זה". ומבואר שאין כאן שום מחלוקת והדברים ברורים במסקנת הירושלמי גם בגיטין גם בסוטה דזה ודאי דגם לבית שמאי יכול לגרשה בדברים מכוערים.
ובהכרח שקושית ר׳ שילא היא כמו שנתבאר והוא באמת מקרא שלם בתורה ״ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות" ומשנה שלמה בכתובות בדברי בית שמאי כמבואר.
ורק דבר פלא הוא איך חשבו שלבית שמאי אין לנו גירושין כי אם מתוך דבר ערוה ממש, וכי זה הוא קושית ר׳ שילא בירושלמי מפני שיחלוק על הברייתא וסובר שגם בדברים כעורין אינו יכול לגרשה, אבל האם אפשר שיחלקו בית שמאי על המשנה בכתובות ד׳ ע"ב:
"ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזו דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה וכו׳."
והאם יעלה על הדעת כי משמשתו נדה וכל יתר המנוים בזה אסור מדין תורה לגרשה לבית שמאי ומה יעשה העני הזה אחרי מעשים כאלו. ולא שמו לב גם לשאלה עוד יותר גדולה שהרי זה ודאי שיוציא האיש את אשתו בעל כרחו ונגד רצונו ולכופו לגרשה חמיר הרבה יותר גם לבית שמאי מדין להוציא את אשתו בגט נגד רצונה. שהרי דין האיש שהוציא בגט מעושה שלא כדין שאין זה גט, וזה ודאי שגם לפי דבריהם ולפי מה שסברו הם לבית שמאי אם הוציא את אשתו בלא דבר ערוה גיטו גט כמו שמפורש בגמרא ויובא לפנינו.
ובכל זה משנה שלמה שנינו גם בכפיית הבעל לגרש כמו שהוא בכתובות ד' ע״ז:
"ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף וכו׳." והלא כזאת וכזאת יש גם אצל האשה (ועי׳ גם אהע״ז סי׳ קי"ז) ואיזה מקום יש לפרש דברי ר׳ שילא לאמר שקושיתו היא מפני שסבר שלבית שמאי אין שום דרך לגרש את אשתו כי אם באופן שהיא אסורה עליו מפני דבר ערוה.
וכן הרי הנה זה ודאי שגם לבית שמאי יש כתובה לאשה שנתגרשה אבל אם נאמר שאינה מתגרשת כי אם בדבר ערוה ממש לא משכחת לה כתובה כלל, שבלא דבר ערוה אינו יכול לגרשה, ועל ידי דבר ערוה אין לה כתובה, אבל הלא עיקר כתובה נתקן שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
אבל כל הדברים פשוטים שאין כל זה ענין כלל לקושית ר׳ שילא כמו שכבר נתבאר, ואלו הי׳ הדין הזה נאמר בתורה במקום אחר לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אז לא הי׳ ר׳ שילא מקשה על בית שמאי כלום שהרי