הוספות
שסד
ועל זה השיבו דברים ברורים מאד.
"שלא תאמר היוצא משום ערוה אסורה משום דבר אחר מותרת."
והדברים מבוארים שהרי לשון הכתובים שם ילכו יחד זה על זה "והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון וכו׳ לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה". ועל כן אלו לא הי׳ נאמר בתורה לפני זה אצל הראשון אשר גרשה רק זה לבד "והי׳ כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות" היינו טועים לאמר שאיסור הכתוב "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה" הוא רק כאשר גרשה מפני דבר ערוה, אבל אם גרשה מפני שלא מצאה חן בעיניו אז יכול לשוב לקחתה, ולזה בא מפורש גם זאת והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו שגם באופן זה לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה. אבל עיקר רצון התורה לבית שמאי הוא לבלי לגרש כי אם כאשר מצא בה ערות דבר שאך לזה נאמר זה בתורה.
ודברי הירושלמי ברורים ומאירים.
ועל זה יאמר הירושלמי עוד: "אמר ר' שילא דכפר תמרתא קרייא מקשי על דבית שמאי לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה מה אנן מקיימין אם לאוסרה עליו כבר היא אסורה לו אלא כן אנן קיימין ליתן עליו בלא תעשה."
ומהדברים האלה בא עיקר הטעות בכל דברי הירושלמי, וחשבו כי לדברי ר׳ שילא אין אופן לבית שמאי לגרש אלא אם כן מצא בה ערות דבר, וכן שנו וכפלו מפרשי הירושלמי בכל דבריהם.
ולא הושם לב לא לבאר דברי ר׳ שילא עצמו ולא דבריו יחד עם יתר דברי הירושלמי.
שהרי מפורש בירושלמי במקום הזה עצמו שגם לבית שמאי יכול לגרשה גם אם ראה ממנה פריצות והירושלמי עצמו יביא על זה ברייתא שלמה.
ותחת לבאר הדברים כתבו מפרשי הירושלמי שר׳ שילא חולק על הברייתא. ויאמר הפני משה בתוספותיו "וצריך לאמר דתרי תנאי ונינהו אליבא דבית שמאי ותנא דמתניתן וכו׳ וכן מוכח מדמקשי על בית שמאי למה לי קרא וכו׳ והאי קושיא לא קאי אלא לתנא דמתניתן וכו'" והק"ע כתב "ובעיקר הדבר אני תמה למה לא מוקי הבבלי דבר אתי לדבר מכוער וכסברת הירושלמי מיהו אף ר׳ שילא לית ליה הך סברא". וכל זה אינו רק תמהון, שר׳ שילא מקשה על בית שמאי מפני שהוא מעצמו חולק על הברייתא. וגם דבריהם שיש כאן מחלוקת בין המשנה והברייתא אין לזה מקום כלל,
שמצא בה ערות דבר, שאם מצא בה דבר גדול כזה כמו דבר ערוה קשה לאמר על זה רק והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו, ועל כן באמת לא ישאל הירושלמי זה עצמו גם על בית הלל לפי שעל הקדיחה תבשילו באמת אפשר לאמר כן.