עיקר תוי"ט על שבת ט
משנה שבת, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
(א) (על הברטנורא) ואור"ת דמ"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא ה"א אע"ג דלא ינקי איכא ערבוב ואסור קמ"ל קרא דבכה"ג ליכא ערבוב. ובקרא לחודיה לא סגי דלא הוה ידעינן בכמה שרי קרא אבל השתא דקים להו לרבנן דה' בו' לא ינקי אית לן לאוקמיה קרא בשיתא:
(ב) (על הברטנורא) וא"ת דא"כ טפי ה"ל למנקט קרא דוקדשתם היום ומחר. ואור"י דניחא ליה לאתויי היו נכונים לשלשת ימים משום דמוכח דמשום פליטת זרע הקפיד דכתיב ביה אל תגשו אל אשה. תוספ':
(ג) (על הברטנורא) וא"ת והא כתיב ביום השלישי בהיותם כואבים אלמא טפי מסתכן בג' מבשני וי"ל אע"פ שסכנת יום שני גדולה משלישי אפ"ה ביום השלישי חלושים ביותר ולא היו יכולים לברוח ולהלחם אבל ביום ב' עדיין לא תשש כוחם. הר'ן:
(ד) (על הברטנורא) ואינו חייב אלא מכות מרדות לפי שהסיכה אינה אלא אסמכתא ומדבריהם. הר'מ:
(ה) (על המשנה) כדי לבשל. אע"ג דתנן במ"ה פ"א קנה שהוא עב כו' כדי לבשל כו' איצטריך לאשמעינן בעצים דלא תימא דחזו לעשות בהן שן של מפתח ובכל שהוא לחייב קמ"ל. גמרא:
(ו) (על המשנה) תבלין. כמו הפלפל והזנגביל וגלנגאן וקדה ודומיהן וכולן מצטרפין זע"ז לפי שפעולתן א' הר"מ. וכל אלו הם מיני מרקחות ודברים שריחן טוב ולאפוקי שאר דברים שמתבלין בהם התבשיל כמו השום והבצל. ותמיהני דבפ"ב דערלה מט"ו מפרש תבלין כל דבר שמתבלין בו ואפילו שום כו' וכל שעורי שבת הולכין אחר דרכן של בני אדם לעשות בדברים ההם. ה"נ כיון שהשום ודומיו בכלל תבלין לענין נ"ט ה"נ שיהיו בכלל תבלין לענין הוצאת שבת. תוי"ט. וע"ע:
(ז) (על הברטנורא) כלומר שמייבשין אותו וכותשין הדק הדק עד שנעשה כעפר:
(ח) (על המשנה) מיני בשמים. וראוין להריח כמו לתבל דאלת"ה הא תנא לה לעיל כדי לתבל ביצה קלה כו' ואע"ג דהתם קא חשיב הר"מ דברים הראוין גם להריח צ"ל דהנהו עבידי טפי לתיבול מלהריח והלכך לא אזלינן בתר שיעורא זוטא וכדאיתא בגמרא דע"ח כל מלתא דשכיחא ולא ולא שכיחא אזיל רבנן בתר לקולא שכיח ושכיח אזיל רבנן בתר דשכיחא לחומרא. תוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) ומשמע דראויין ג"כ לאכילה אלא כיון דלזריעה קיימא הוה שכיחא ושכיחא דאזלינן בתר דשכיחא לחומרא:
(י) (על המשנה) פחות מכגרוגרת. פירש הר"מ אמר קרוב לגרוגרת וטעמו נראה דמדלא פירשו השיעור ש"מ דבפחות מעט קאמר:
(יא) (על המשנה) חמשה. פירש הר'מ אפילו לא הוציא אלא ה' בלבד:
(יב) (על הברטנורא) שהרי מותר לאכלו כשמת ומש"ה בטמא לקמן מפרש הר"ב דאין מצניעין לתינוק דלמא מיית ואכיל ליה ש"מ דבטהור לא איכפת לן אי אכיל ליה:
(יג) (על הברטנורא) אע"ג דאין מצווין על קטן האוכל איסור להפרישו פרש"י דמ"מ בידים לא יהבינן ליה כדתניא כו'. תוי"ט: