עין איה על שבת ה כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(שבת נה.): "אמרה מדת הדין לפני הקב"ה, מה נשתנו אלו מאלו".

אלו האנשים, אמנם היו נאנחים ונאנקים על התועבות הנעשות, אבל בפועל לא הוציאו את טוב לבבם, לא הראו מחאה פעלית. א"כ היתרון שלהם בא מצד הטוב הגנוז עמהם בסתר לבבם, ובזה הלא הסקירה העליונה סוקרת עד מחבואי לבבם של הרשעים היותר גמורים, ובהם ג"כ נמצא שלא רק בחירה חפשית לגמרי לרשעה גרמה להם את מצבם הרע והמקולקל, כ"א סיבות רבות ושונות, שהרבה מהן אינן תלויות בהם, וכיון שאין ההוצאה (על) [] הפועל מכריעה כאן, איך מדת הדין עומדת, במה נשתנו אלו מאלו.