עין איה על ברכות ה קטז

<< · עין איה על ברכות · ה · קטז · >>

(ברכות לד:): "במתני', אמרו על רחב"ד שהי' מתפלל על החולים כו' אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, ובגמ', מנא הני מילי ארחב"א אריו"ח אריב"ל דא"ק בורא ניב שפתים שלו' שלו'".

היחס שבין אדם לחבירו הוא נמצא בפועל מצד הדיבור. והתקבלות פעולת התפילה מאחד על חבירו ודאי בא מצד היחש הנמצא בהכרח בין כל איש לזולתו לפי האמת, ע"כ מתגלה ערך היחש אם הוא מתקבל בארחות הדיבור. והורה בזה באמרו "בורא ניב שפתים", והניב פועל "שלום שלום לרחוק ולקרוב", עושה את היחש והקישור גם בין בנ"א רחוקים זה מזה, ועי"כ מתקבלת ג"כ תפילת האחד על חבירו. ע"כ נבחנת ג"כ בדרכי הדיבור שהוא אינו כולו ביכולת האדם, כדברי הכתוב "לאדם מערכי לב ומד' מענה לשון", כי גם אחרי כל היכולת וההכשר צריך האדם לעזרת השם ית' על גמר הכשר מבטאיו. והוא מתגלה בשעה הראויה לפי ערך היחש הנמצא בין המבקש למי שמבקש עבורו, שמתגלה ביותר בפועל בניב שפתים, שהשלום האמיתי הוא היחש וההצטרפות של בנ"א בפועל, לפעול ולהתפעל כ"א מחבירו בדרך טובה.

<< · עין איה על ברכות · ה · קטז · >>