עולם אחד/לא
פרק לא[עריכה]
צריך שתעיין עוד מאמר אחד מספר הזוהר מסכים לדברינו, והוא בפרשת אמור (ח"ג צב, א) וזה לשונו:
- "יו"ד - תלת אתוון - שלימותא דכלא ראשיתא דכלא. י' - עלאה דכלא. וא"ו - אמצעיתא, שלימותא דכל סטרין, מעבר לכל רוחין, ביה תליא מהימנותא. דל"ת - גנתא צררא דחיי."
- "את דא זעירא שלימא דכלא. את דא סתימא דכל סטרין. כד נפיק - נפיק כמלכא עם חילוי. תב לבתר י' בלחודוי - ביה אסתים מלה, ביה נפיק סגיר ופתח."
- "ה"א שלימותא דכלא לעילא ותתא. ה' הא ידיעא הוא יו"ד שלימו דתלת אתוון דאינון ברישא סתימין ביה והא אוקמוהו וכו'. תא חזי כל את ואת דשמא קדישא אתחזי ביה שלימו דכלא. יו"ד ה"א אתמר שלימו דכלא. ה"א שלימו דכלא. ואע"ג דלאו איהו באל"ף ה' בלחודוי הא אתמר בדיוקנא. א' הוא שלימותא דכלא. ו' בין בסטרא דא בין בסטרא אחרא שלימו הוא דכלא, וא"ו[1] ה"א שלימו יתיר לאעטרא לכלא. הא דכלא חד. והא אתערו ביה חברייא". עכ"ל.
וכבר מפורש המאמר הזה יפה בזוהר הרקיע ובמקדש מלך. ומה שפירש במקדש מלך ג' אותיות יו"ד על אבא זעיר נוקבא, ובזוהר הרקיע פירש על אבא כל ג' אותיות אלו (שאות ו' מורה על ו' קצוות דאבא ואות ד' על מלכות דאבא עטרה שלו. וכמו כן פירשו במאמר ויקרא המובא בפרק העבר עיין שם) -- לא קשיא מידי. וכמ"ש בזוהר הרקיע שאות ו' זו שהוא ו' קצוות דאבא כוללת כל הווי"ן - ו' קצוות דבינה ודזעיר ונוקבא ודבי"ע ודבריאה יצירה עשיה - כולם כלולים בו' קצוות דאבא, ושלפיכך אמר "שלימותא דכל סטרין מעבר לכל רוחין", ועיין שם. וכן באות ד' עטרה דאבא כלולים וגנוזים כל הדלתי"ן שלמטה. ולפי זה גם דברי מקדש מלך אתי שפיר.
ומכל מקום המדקדק היטב יראה שבעל מקדש מלך לא ראה דברי זוהר הרקיע ודו"ק ותמצא.
ומ"ש "ביה תליא מהימנותא" הוא בכל מקום שיש חסד וגבורה נקרא 'מהימנותא', לאפוקי מעלמא דשקרא הנאחזת למטה מן השתלשלות הגבורות.
ומ"ש "את דא זעירא שלימו דכלא" - כתב בזוהר הרקיע וזה לשונו: "פי' אעפ"י שהוא זעירא וקטנה - הכל כלול בה, ר"ל באות י' פשוטה לבדה כליל וסתים הכל". עכ"ל.
ומ"ש "את דא סתימא דכל סטרין" פירש בזוהר הרקיע שהג' קוצים שבאות י' רומזים על ג' אותיות יו"ד. והנה אותיות יו"ד מורים על כל אותיות השם כנודע. וז"ש בריש המאמר "יו"ד תלת אתוון שלימותא דכלא" וכמ"ש במקדש מלך. והנה כי כן אות ה"א (במילוי אל"ף) - ציור אות א היא יו"ד - מורה גם כן על הנ"ל. וגם בלי המילוי בציור אות ה יש עוקץ י ו[2] בתוך ד' - הרי אותיות יוד, וכמ"ש במאמר דויקרא המובא בפרק העבר, עי"ש. ובכוונת תפילין בענין כתיבת השם בסוד "הבן בחכמה וחכם בבינה" האמור בספר יצירה וכנודע למשכילים.
וכן באות וא"ו כשהוא במילוי או גם כשהוא בלא מילוי -- מכל מקום מורה על שלימות הכל, כי הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. אך כשהם במילוי וא"ו ה"א באות א' - הוא יותר משובח לפי שרומז בהדיא על ציור יו"ד. כן כתב בזוהר הרקיע. נראה מדבריו שפירש כן מה שמסיים במאמר הנ"ל "וא"ו ה"א שלימו יתיר וכו'".
עוד כתב בזוהר הרקיע אופן אחר בזה, וזה לשונו: "ולפי זה כיון שהוא כולל כל התחתונים - מלכות ה' למה היא באה מאחר שכבר רמוז הכל? לזה אמר ה"א שלימו יתיר וכו' - פירש מילוי הו' הוא להחיות הכל, אמנם מילוי ה"א מיותר שאינו חיות אלא שפע כמו המוחין שמשפיעין שפע יותר על חיות", עכ"ל.
ולפי זה מלת "וא"ו" הוא תשלום הענין דלעיל מיניה, ומלת "ה"א" קאי אדלמטה. וק"ל. ובאמת כן נמצא במקובלים שאות ה' אחרונה אינה רק כפל ה' הראשונה, ומורה על תוספת התפשטות השפע מן ה' ראשונה. אך עיקר השם הוא ג' אותיות יה"ו. ואין כאן מקום להאריך בזה.
והנה אמנם מקדש מלך פירש "וא"ו ה"א שלימו יתיר שהם זו"ן", עכ"ל, ואיני יודע מה 'שלימו יתיר' שאמר על זעיר ונוקבא.
ואמנם מה שאמר במאמר הנ"ל אצל אות י' - "כד נפיק נפיק כמלכא עם חילוי תב לבתר י' בלחודוי וכו'" - וכתב בזוהר הרקיע וזה לשונו: "כשיוצא מן הסתימא ומתגלה ו"ד הוא גורם שכל התחתונים יש להם חיות ונשמ' מאלו והוה כמו מלך וחיילותיו. וכשחוזר לסתום אורו הוא י' פשוטה לבד. ומ"ש "ביה אסתים מלה" - אפשר שדקדק במלת 'מלה' אל המלכות שנקראת כן בפרשת בראשית. וזה שאמר "ביה" - פי' בו בעצמו נקרא הסגירה והפתיחה כשסותם הכל בי' פשוטה או כשפותח הכל להתפשט ו"ד ונעשה יו"ד במילוי, והכל בפרצוף אבא והסגירו בא לו מצד אור הכתר שסותם כל אור, והפתיחה מצד החכמה עצמה", עכ"ל זוהר הרקיע.
ואני בעניי מדקדק בזה שאם כן למה אמר "כד נפיק וכו' תב לבתר" ולא אמר "כד תב לבתר" - משמע שמוכרח להיות כן, בפרט לפי מ"ש עוד שם בזוהר הרקיע וזה לשונו: "כשהעולם נשפע אז י' הקטנה במילוי כמלך בחיילותיו ומרמז כל האצילות בו, וכשהעולם אינו בשפע אז נעשה י' קטנה זעירא", עכ"ל. אם כן איך אמר "תב לבתר" בלשון וודאי אם קאי כשהעולם אינו בשפע, וחס ושלום לומר זה בלשון מוכרח.
והנה שם בזוהר הרקיע נרשם שלא נודע אם הוא מהאר"י זלה"ה ולכן לדעתי בוודאי אין זה מהאר"י זלה"ה וגם לא מתלמידיו הקדושים. ולדעתי הכוונה בזה על חזרת הדבר למקורו בסוד יחודו ואחדותו ית"ש, אשר הודעתיך שזהו תכלית כוונת ההתפשטות בסוד 'אין רבוי אחר רבוי אלא למעט'. וז"ש "נפיק כמלכא עם חילוי" - בסוד ההתפשטות. ואמר "תב לבתר י' בלחודוי" שזהו העיקר - סוד יחודו ואחדותו. וז"ש "ביה אסתים מלה" - שגם המלכות הנקראת 'מלה' - שהיא תכלית התפשטות האצילות - הנה גם היא נתייחדה באחדות פשוט בסוד נקודה הראשונה.
ואפשר להעמיס זה בדברי זוהר הרקיע בלשון ראשון שהבאתי, וז"ש שהסגירו מצד הכתר בסוד קוצו של י'. ואמנם לשון שני שהבאתי -- בוודאי איזה תלמיד טועה כתב כן.
הנה מפורש כל המאמר הזה. ובו נראה בעליל כל אשר הודעתיך בפרקים שעברו. וגם באות א' שהוא סוד יו"ד - הכל מפורש פה. ואתה דע לך.