עולם אחד/יא
פרק יא[עריכה]
ראיתי מאמר אחד מסכים מאד למעלת שכר המחשבה מן שכר המעשה והוא מה שאמרו בשמות רבה (סוף פרשה מ"ה) וזה לשונו:
- "וחנותי את אשר אחון - באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים, והוא אומר האוצר הזה של מי הוא, והוא אומר של עושי מצות, והאוצר הזה של מי הוא - של מגדלי יתומים. וכל אוצר ואוצר. ואח"כ ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי הוא, אמר לו מי שיש לו - אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו - אני עושה לו חנם ונותן לו מזה שנאמר וחנותי את אשר אחון - למי שאני מבקש לחון. "עכ"ל.
והמאמר הזה מביא הכותב בעין יעקב על הא דאמרינן במסכת ברכות (ברכות ז, א) "ואמר ר' יוחנן משום רבי יוסי שלש דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו וכו' ופליגא דר' מאיר דאמר ר' מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו שנאמר וחנותי את אשר אחון - אף על פי שאינו הגון וכו'". ובזה נתקש' הכותב ע"ש שהאריך ומסיים, וזה לשונו:
- "וזאת כוונת המאמר באמרו שהראה למשה אוצר גדול ואמר לו מי שאין לו אני נותן לו חנם ונותן לו מזה, ורמז בזה על האיש שחשקה נפשו להטיב בעיון(?) ובמעשה, ואין לו הכנה להשלים תשוקתו בסבת רוב המנגדים הבאים לו מחוץ המוחים בידו מלעשות כרצונו הכל, כי אין ידו משגת להיות חונן ומלוה, והקב"ה יודע מחשבות - הכין האוצר גדול לאיש אשר אלה לו וממנו נותן לו מתנת חנם והוא בצדק ובמשפט בחסד וברחמים". עכ"ל הכותב.
הנה לפניך דעת הכותב שהאוצר היותר גדול הוא מוכן לבעלי מחשבות טובות אלא שאין עושים מחמת אונס סבת המנגדים -- יוצדקו דברי אשר כתבתי בפרק שביעי להוסיף על דברי הרמ"ע ז"ל ולומר שהשכר עבור המחשבה טובה גדול ורם מן השכר שעל המעשה וכאמור. ובזה מפרש הרב הכותב גם דעת רבי מאיר שאמר "אעפ"י שאינו הגון", וכתב שאין השכל סובל לומר שאין טעם לרצונו יתברך שלפעמים ירחם על מי שאינו הגון כלל בלי סבה, רחמנא ליצלן מדעת נפסד כזה. עיין שם שהאריך. וכוונתו לומר שאינו הגון לפי הנראה בעיני בשר אבל הקב"ה יודע מחשבות לבבו הטהור ולפיכך נותן לו שכר הגדול הזה.