ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צג ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · צג ב · >>

שרשו נכת. ודעתי במלה הזאת להיות שרשה כתת. ורבי יונה הביא אותה גם כן בשרש נכת ובשרש כתת.

ילד. העתידים – אֵלֵד יֵלֵד תֵּלֵד נֵלֵד וכולי. ונמצא בזה השרש "אֵל נוּלְּדוּ לְהָרָפָא בְּגַת" (דה"א כ, ח), "וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם" (דה"א ג, ה) – נקראים בשורק והלמ"ד דגושה. והדגש תמורת הנח אשר בנוֹלָד נוֹלְדוּ בחולם. ואף על פי שנכתב הו"ו עם הדגש, אבד מהנשימה. וכן "יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מ, כ) "בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ" (יחזקאל טז, ד) הדגש תמורת הנח, והוא מקור מבנין הָפְעַל.

ילך. העתידים – לֵך. לְכוּ. לְכִי. "לֵכְנָה שֹׁבְנָה" (רות א, ח); ונגרעה ה"א הנקבה מהמכתב – "שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ" (רות א, יב). וצווי הרבים בהפסק בצרי כמו שכתבנו – "הָהָרָה לֵּכוּ" (יהושע ב, טז). הפעל הזה מצאנו ענינו בשני שרשים – הלך וילך. ובשרש ילך לא נשתמשו בעוברים, רק בעתידים נשתמשו בו ברוב, ומעט נשתמשו בעתידים בשרש הלך. והפעל הכבד – הוֹלִיך הוֹלַכְתָּ וכולי. וכן העתידים; הצווי – הוֹלִיך, או בצרי "וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה" (במדבר יז, יא). ובא מבלי תמורת היו"ד בו"ו – "הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה" (שמות ב, ט). אית"ן – אוֹלִיך. יוֹלִיך. תּוֹלִיךְ. נוֹלִיךְ – "אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם" (ירמיהו לא, ח). או בצרי – אוֹלֵך – "יוֹלֵךְ יְיָ אֹתְךָ" (דברים כח, לו). ואם מלעיל בסגול – "וַיּ֣וֹלֶךְ יְיָ אֶת הַיָּם" (שמות יד, כא).

ילל – כתב רבי אחרי רבי משה ז"ל כי מקור מזה השרש – "הָרָה לָלַת" (ש"א ד, יט) – משפטו לָלֶלֶת בפלס לָרֶדֶת, ולפגישת שלש למ"דין כאחת עם למ"ד השמוש נפלה האחת, ובא כמו לָתֵת שעקרו בחסרון הפ"א – לָתֶנֶת. ופירוש "הָרָה לָלַת" – הגיעה אל היללה וחבלי יולדה. הפועל הכבד ביו"ד נחה מבלי תמורה – הֵילִיל. הֵילַלְתָּ. הֵילַלְתִּי. הֵילִילוּ וכולי. וכן הצווי – הֵילִיל^[1] או הֵלֵיל וכולי – "הֵילֵל בְּרוֹשׁ" (זכריה יא, ב). והאית"ן – אֵילִיל. יֵלִיל. ובאו בתנועת שני היודי"ן – "לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב, לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל" (ישעיהו טז, ז); וכן "כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם" (הושע ז, יד) לקריאת בן-אשר,

נימוקי רבי אליהו בחור

1. לא בא כן הצווי בחירק, כמו שבארתי כבר פעם ופעמים.