ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פו ב
אחר צרי לעולם יו"ד נחה כמו שכתבנו. ופעמים היו"ד כתובה והאות הנוספת בחירק, כמו אִיבַש, יִיבַש וכולי, אִיטַב, יִיטַב וכולי. ועם הצרי נכתבה היו"ד במלת "אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם".
והצווי והאית"ן לגזרת פָּעֵל – רֵד, שֵׁב בצרי. ובמקף וסמוך למלה זעירא או למלה מלעיל בסגול – "לֶךְ־נָא" (בראשית כז, ט), "וְשֶׁב־שָׁם" (בראשית לה, א). ובתוספת ה"א – "רְדָה אֵלַי" (בראשית מה, ט), "קוּם נָא שְׁבָה" (בראשית כז, יט), "לְכָה אִתָּנוּ" (במדבר י, כט). ונגרעה הה"א מהמכתב בשלש מקומות – "לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר" (במדבר כג, יג), "לְךָ וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת" (שופטים יט, יג), "לְךָ נִתְרָאֶה פָנִים" (דה"ב כה, יז). ובהפסק בצרי, כמו "מְהֵרָה רֵֽדָה" (מ"ב א, יא) "מַהֲרָה וְלֵ֔כָה" (ש"א כג, כז). רְדוּ, שְׁבוּ, ובהפסק או בזקף בצרי – "הָהָרָה לֵּכוּ" (יהושע ב, טז), "הַשְׁפִּילוּ שֵׁבוּ" (ירמיהו יג, יח). וזה ההפרש בינם ובין נחי הלמ"ד שהם בְּנוּ, קְנוּ שלא ישתנו בהפסק. ולנקבה גם כן בצרי – "לֵכִי" (שמות ב, ח), ולרבות "לֶכְנָה" (רות א, ח) הלמ"ד בסגול, לפי שהיה בתשלומו יְלַכְנָה – הלמ"ד בפתח, כמו "שְׁמַעְנָה נָשִׁים" (ירמיהו ט, יט). ויש ספרים מדוייקים "לֵכְנָה" הלמ"ד בצרי והוא על העיקר, כמו לֵך. ונגרעה ה"א הנקבה מהמכתב – "שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ" (רות א, יב).
אֵרֵד, אֵשֵׁב בצרי. זולתי אם למ"ד-הפֹעל גרונית, שנפתח להרחיב על האות, כמו דַּע, אֵדַע. וכן כשלא תהיה למ"ד-גרונית פעמים בפתח, כמו "לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ" (יחזקאל יב, יט), "יֵקַד יְקֹד" (ישעיהו י, טז), "לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ" (משלי ד, יב). וכשיבא עליהם וי"ו החבור ישובו מלעיל ויהיו האותיות הנוספות בצרי כמו שהיו ועי"ן-הפֹעל בסגול – "וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁה" (שמות יט, יד), "וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹב" (בראשית לז, א), "וַיֵּ֥לֶךְ לוֹ" (שמות יח, כז). ואם בהפסק בפתח ומלרע – "וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ" (בראשית כה, לד), "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד" (ש"ב כב, י). וכן כל "וילך" "וירד" בהפסק בפתח, כמו שבא כל "וַיֹּאמַר" פתח, לפי שהוא תחת סגול "וַיֹּאמֶר", ויבא בהם פתח-גדול תחת פתח-קטן בהפסק. ורבי יונה כתב כי כל אלה הפתחין בהפסק הם נעתקים מצרי.
המקור – רֶדֶת, שֶׁבֶת כלו בסגול, נוספה בהם תי"ו לחסרון היו"ד פ"א-הפֹעל, כמו שנוספה בחסרי הפ"א – גֶּשֶׁת – כמו שכתבנו. ובא שלם עם התי"ו – "יְבֹשֶׁת הַמַּיִם" (בראשית ח, ז), "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת" (במדבר יד, טז). ואם למ"ד-הפֹעל גרונית בפתח להרחיב על האות, כמו "לָדַעַת אֶת יְיָ" (הושע ו, ג).
נִפְעַל – היו"ד נחה בעוברים ובבינונים ונהפכה לוי"ו נעלמת, ואמרו "נוֹדַע יְיָ" (תהלים ט, יז),