ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סח א
הבינונים:
הפועֵל – מְשׁוֹפֵט – עי"ן-הפֹעל בצרי. מְשׁוֹפְטִים; מְשׁוֹפְטָה; מְשׁוֹפְטוֹת – כֻלם עי"ן-הפֹעל בשוא.
הפעוּל – מְשׁוֹפָט; מְשׁוֹפָטים; מְשׁוֹפָטה; מְשׁוֹפָטות – כֻלם עי"ן-הפֹעל בקמץ.
המקור – שׁוֹפֵט.
שם-הפֹעל – שׁוֹפֵט. כי מצאנוהו כן בזה המשקל בנחי העי"ן – "וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם" (יהושע כג, יג) – שהוא שם-הפועל כמו שׁוּט. אף על פי שלא נמצא שאר הבנין מענינו, הנה נמצא מענין אחר – "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם" (ירמיהו ה, א); "מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ" (זכריה ד, י) ואחרים מלבד זה.
העתידים – הצווי והאית"ן:
הצווי – שׁוֹפֵט. שׁוֹפְטוּ. שׁוֹפְטִי. שׁוֹפֵטְנָה.
האית"ן – אֲשׁוֹפֵט. יְשׁוֹפֵט. תְּשׁוֹפֵט. נְשׁוֹפֵט. יְשׁוֹפְטוּ. תְּשׁוֹפְטוּ.
תְּשׁוֹפֵט. תְּשׁוֹפְטִי. תְּשׁוֹפֵטְנָה.
ועליו הטור השמיני, נקרא בנין הִתְפַּעֵל נוסף וכבד[עריכה]
זה הבנין בשתי תוספות – הה"א והתי"ו, ובדגש עי"ן-הפועל.
ואם עי"ן-הפועל גרונית או רי"ש, פ"א-הפֹעל בקמץ – "וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ" (דברים כט, יח), "פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי" (שופטים ז, ב), "וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ" (ירמיהו ה, כב), "וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם" (ירמיהו מו, ח).
ועל הה"א על החי"ת בפתח – "וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (בראשית לה, ב), "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם" (בראשית לז, לה). והה"א נוספה בו בעבר ובצווי, אבל בבינונים ובאותיות אית"ן נגרעה הה"א ונשארה התי"ו. לפי שהבינונים נוספה בהם מ"ם הבינונים כמשפט הנוספים, ובאית"ן נוספה בו אותיות אית"ן, ויכבד על הלשון להוציא שלש אותיות נוספות כאחת, ודי לנו בשתים.
ופעמים נפקד התי"ו בעבר ובבינוני ובעתיד ונבלעה בדגש. כמו "הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ" (יהושע כב, יז) – משפטו הִתְטַהַרְנוּ. "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פט), "וְלָקַח לַמִּטַּהֵר" (ויקרא יד, ד) ואחרים זולתם – משפטם מִתְדַבֵּר, מִתְטַהֵר. ומנחי האל"ף למ"ד-הפֹעל "לֹא יִטַּמָּא" (ויקרא כא, א); "וְלֹא תִטַּמְּאוּ" (ויקרא יא, מג)