ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סא ב
ואמרו במלה אחת שני ענינים לקצר הלשון ולצחותו. והומרה ה"א קלה בו"ו כמנהג התחלפה במקומות[1]. ולולי שהחליפוה והראו למ"ד-הפֹעל בקריאה, לא היה נִכר במלה ענין קלה.
ואלה שמות האבנים על הסדר[עריכה]
העוברים, והם שלשה על שלשה –
פִּקֵּד. פִּקַּדְתָּ. פִּקַּדְתִּי.
פִּקְּדוּ; ובהפסק בצרי – "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּֽרוּ" (דברים ה, כה). פִּקַּדְתֶּם. פִּקַּדְנוּ.
פִּקְּדָה; ובהפסק בצרי – "אֵת אֲשֶׁר לִקֵּ֑טָה" (רות ב, יז). פִּקַּדְתְּ. פִּקַּדְתֶּן.
הבינונים על שנים דרכים – הפּוֹעֵל והפָּעוּל – והם שמונה.
הפועל: מְפַקֵּד. מְפַקְּדִים. מְפַקְּדָה או מְפַקֶּדֶת; ומְפַקְּדָה בהפסק – מְפַקֵּדָה בצרי, כמו "וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָֽה" (נחום ג, ב). ויבא גם כן בלא הפסק – "מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָה" (שמות כג, כו), כמו שבא גם כן בבנין הקל. מְפַקְּדוֹת.
הפעול: מְפֻקָּד. מְפֻקָּדִים. מְפֻקָּדָה או מְפֻקֶּדֶת. מְפֻקָּדוֹת.
המקור: פַּקֵּד.
שם-הפֹעל: פִּקָּדוֹן.
העתידים והם י"ג, הצווי, והאותיות הנוספות שהם אית"ן.
הצווי: פַּקֵּד. פַּקְּדוּ. ובהפסק בצרי – "זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּֽרוּ" (תהלים מז, ז). וכן פעמים עם הטרחא – "וַיֹּאמֶר שַׁלֵּ֖חוּ". פַּקְּדִי, ובהפסק פַּקֵּדִי בצרי – "וַיֹּאמֶר דַּבֵּֽרִי" (ש"ב יד, יב). פַּקֵּדְנָה.
אית"ן: אֲפַקֵּד. יְפַקֵּד. תְּפַקֵּד. נְפַקֵּד. יְפַקְּדוּ; ובהפסק בצרי – "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ" (תהלים קמה, טו). וכן עם הנו"ן הנוספת – "וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן" (איוב כא, יא). תְּפַקְּדוּ. תְּפַקֵּד. תְּפַקְּדִי. ובהפסק בצרי – "מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּ֔רִי" (ישעיהו כט, ד). תְּפַקֵּדְנָה.
ועליו הטור הרביעי, נקרא בנין פֻּעַל שלא נזכר פועלו[עריכה]
והוא כֻלו פעוּל ואין בו פועֵל, כי הפועל הוא הטור השלישי וזה הטור הוא פעוּל מכח הראשון. כי אם תאמר על הפועל לעָבָר שִׁבֵּר, תאמר על
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ כגון "לֹא שָׁלַוְתִּי" (איוב ג, כו) מן שׁלה, וכן "קַצְוֵי" "חַגְוֵי" מן קצה וחגה.