ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ואמרו במלה אחת שני ענינים לקצר הלשון ולצחותו. והומרה ה"א קלה בו"ו כמנהג התחלפה במקומות[1]. ולולי שהחליפוה והראו למ"ד-הפֹעל בקריאה, לא היה נִכר במלה ענין קלה.

ואלה שמות האבנים על הסדר[עריכה]

העוברים, והם שלשה על שלשה –

פִּקֵּד. פִּקַּדְתָּ. פִּקַּדְתִּי.

פִּקְּדוּ; ובהפסק בצרי – "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּֽרוּ" (דברים ה, כה). פִּקַּדְתֶּם. פִּקַּדְנוּ.

פִּקְּדָה; ובהפסק בצרי – "אֵת אֲשֶׁר לִקֵּ֑טָה" (רות ב, יז). פִּקַּדְתְּ. פִּקַּדְתֶּן.

הבינונים על שנים דרכים – הפּוֹעֵל והפָּעוּל – והם שמונה.

הפועל: מְפַקֵּד. מְפַקְּדִים. מְפַקְּדָה או מְפַקֶּדֶת; ומְפַקְּדָה בהפסק – מְפַקֵּדָה בצרי, כמו "וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָֽה" (נחום ג, ב). ויבא גם כן בלא הפסק – "מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָה" (שמות כג, כו), כמו שבא גם כן בבנין הקל. מְפַקְּדוֹת.

הפעול: מְפֻקָּד. מְפֻקָּדִים. מְפֻקָּדָה או מְפֻקֶּדֶת. מְפֻקָּדוֹת.

המקור: פַּקֵּד.

שם-הפֹעל: פִּקָּדוֹן.

העתידים והם י"ג, הצווי, והאותיות הנוספות שהם אית"ן.

הצווי: פַּקֵּד. פַּקְּדוּ. ובהפסק בצרי – "זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּֽרוּ" (תהלים מז, ז). וכן פעמים עם הטרחא – "וַיֹּאמֶר שַׁלֵּ֖חוּ". פַּקְּדִי, ובהפסק פַּקֵּדִי בצרי – "וַיֹּאמֶר דַּבֵּֽרִי" (ש"ב יד, יב). פַּקֵּדְנָה.

אית"ן: אֲפַקֵּד. יְפַקֵּד. תְּפַקֵּד. נְפַקֵּד. יְפַקְּדוּ; ובהפסק בצרי – "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ" (תהלים קמה, טו). וכן עם הנו"ן הנוספת – "וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן" (איוב כא, יא). תְּפַקְּדוּ. תְּפַקֵּד. תְּפַקְּדִי. ובהפסק בצרי – "מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּ֔רִי" (ישעיהו כט, ד). תְּפַקֵּדְנָה.

ועליו הטור הרביעי, נקרא בנין פֻּעַל שלא נזכר פועלו[עריכה]

והוא כֻלו פעוּל ואין בו פועֵל, כי הפועל הוא הטור השלישי וזה הטור הוא פעוּל מכח הראשון. כי אם תאמר על הפועל לעָבָר שִׁבֵּר, תאמר על

נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]

  1. ^ כגון "לֹא שָׁלַוְתִּי" (איוב ג, כו) מן שׁלה, וכן "קַצְוֵי" "חַגְוֵי" מן קצה וחגה.