ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/לב א
כמו שכתבנו, ויבא עם הפֹעל לחזק הדבר. ופעמים יבוא באחרונה כמו "וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם", "אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי" (ירמיהו כג, יז), "וּבָא בוֹא וְשָׁטַף" (דניאל יא, י).
ועם הצווי הוא באחרונה ברוב, כמו "שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ" (ישעיהו ו, ט), "בְּכוּ בָכוֹ" (ירמיהו כב, י), "אֹרוּ אָרוֹר" (שופטים ה, כג). ובא המקור אחרון לחזק הדבר יותר.
ובא יוצא אף על פי שבנינו עומד כי הוא כדמות השם – "עַד תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ" (ירמיהו כז, ח).
ויבוא בלשון נקבה אף על פי שאינו בה"א, כמו "הֲלוֹא זֹאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ עָזְבֵךְ אֶת יְיָ אֱלֹהַיִךְ" (ירמיהו ב, יז), וזכרו בלשון זָכָר כמשפט באמרו "כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְיָ אֱלֹהָיִךְ" (ירמיהו ב, יט). וכשזכרו בלשון נקבה ואמר עליו "תַּעֲשֶׂה לָּךְ", כאלו אמר תעשה עֲזִיבָתֵךְ, כי המקור כדמות שם. וכן: "הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ" (ש"א יח, כג); "כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר" (ש"ב ג, לז). ולפי שהוא כדמות שם, יבא ביו"ד הרבוי כמו השם. ואמרו – "בִּבְנוֹתַיִךְ גַּבֵּךְ בְּרֹאשׁ כָּל דֶּרֶךְ" (יחזקאל טז, לא); "בְּהִזָּרוֹתֵיכֶם בָּאֲרָצוֹת" (יחזקאל ו, ח); וכן "עֲשֹה סֵטִים שָׂנֵאתִי" (תהלים קא, ג) – הוא מקור במקום שם, כמו מַעֲשֵׁה סֵטִים.
וכן יבא השם שהוא בתוספת מ"ם בתחלה בענין המקור. כמו: "וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת" (במדבר י, ב), שהוא כענין וּלְהַסִּיעַ; "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת" (אסתר ט, יט), שהוא כמו וְלִשְׁלוֹחַ; "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י), כענין וְלִסְפּוֹר. כי הענין מורה עליו שהוא מקור; ועוד, מלת "אֶת" ראיה כי הוא מקור ואיננו שם סמוך אל "רֹבַע"; ועוד ראיה – כי הוא קמוץ – כי אלו היה סמוך היה פתח, אף על פי שיצאו מעטים קמוצים סמוכים כמו שאנו עתידים לבאר. וכן "לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶיהָ" (יחזקאל יז, ט) בענין המקור, כמו לְהַשִׁיא אוֹתָהּ. וכן "וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ" (בראשית כז, ל), הוא שם במקום מקור, כמו מִצּוּדוֹ.
ופתוחי האבן הזאת עשרה.
פָּקְדוֹ – "וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה" (דברים ז, ח); "אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו" (בראשית נ, יד).