ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/יד ב
"וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה" (שמות ל, יח). והוסב הקמץ-חטף תחת החי"ת במלת "לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי" (יחזקאל ח, ו), והוא לתפארת הקריאה.
ובשורק פ"א-הפֹעל – "לְחֻמְלָה עָלָיִךְ" (יחזקאל טז, ה). וכן עם הכִנוי – "מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ" (הושע ז, ד).
ואלה שהם בקמץ-חטף או בשורק, הם מן פְּעוֹל בחולם.
ומן פְּעַל בפתח יבוא בתוספת ה"א ופ"א-הפֹעל בחירק. כמו "לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא" (דברים כח, נח), "לְרִבְעָה אֹתָהּ" (ויקרא כ, טז), וכמו "לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם" (שמות לב, כה).
ואם פ"א-הפֹעל גרונית יהיה פתח מקום החירק, כמו "לְאַשְׁמָה בָהּ" (ויקרא ה, כו).
ואם עי"ן-הפֹעל גרונית יפתח פ"א-הפֹעל ועי"ן-הפֹעל בשוא-ופתח, ובא כן להרחיב על האות – "לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ל, ו), "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה" (תהלים קיט, כ), "וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד" (ירמיהו לא, יא), "וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים" (הושע ה, ב), "לְרַאֲוָה בָךְ" (יחזקאל כח, יז). ובזקף – "הַעְמֵ֣ק שְׁאָ֔לָה" (ישעיהו ז, יא), הפ"א בשוא והעי"ן בקמץ. או הוא ציווי.
ומצאנוהו גם בתוספת נו"ן – "בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי" (אסתר ח, ו), והדל"ת פתוחה; "וְהֶרֶג וְאַבְדָן" (אסתר ט, ה). ומלת "וְאַבְדָן" מהדגוש, כי משפטו וְאַבְּדָן בדגש הבי"ת כי הוא יוצא, והוקל כמו שהוקלו רבים מהדגוש כמו שאנו עתידין לבאר. וכן "הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ" (תהלים פה, ד) הוא מקור בתוספת נו"ן. והוצרכנו לזה בעבור כי "הֱשִׁיבוֹת" פֹעל יוצא והפעול הוא "אַפֶּך".
והאבן הזאת תורה על יחיד או יחידה או רבים או רבות, בין בזמן עבר ובין בזמן עתיד.
והתשע עשרה[עריכה]
יש שהוא בתוספת ויש מבלי תוספת, והוא שֵׁם הַפֹּעַל. כאשר תאמר מן פָּעַל – "וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ" (ישעיהו ה, יב). ובתוספת ה"א – פְּעֻלָּה. ובסמוך – "לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר" (ויקרא יט, יג).
ובשער השמות יתבאר כל אחד על משקלו.