ספר הבחור/מאמר ד/עיקר יב

<< · ספר הבחור · מאמר ד · עיקר יב · >>

העקר השנים עשר

בביאור השמות מהכפולים הבאים בתוספת מ"ם או תי"ו בראש

א

דע כי הבאים בתוספת מ"ם בראש, על הרוב היא קמוצה במשקל שמות נחי העי"ן, אבל יש הפרש ביניהם שאותם בחולם בסוף כמו מָקוֹם, מָכוֹן, מָלוֹן, ואלו הם בקמץ או בצרי בסוף כמו מָסָך, מָגֵן.

ב

ועוד יש הפרש, כי כמו נחי העי"ן הם משתנים מקמץ לשוא כמו שידעת, ואלו לא ישתנו. כמו מן גנן, תאמר מָגֵן, מָגִינִּים, מָגִינֵּי – הקמץ לא ישתנה. והטעם כי הוא במקום דגש על כן לא יוכל להשתנות, כאשר כבר אמרתי פעם ופעמים שהדגושים לא ישתנו.

ג

גם נמצאים מעטים במ"ם חולם על משקל נחי פ"א יו"ד. וגם באלו יש הפרש, שאותם הם בקמץ או בצרי בסוף, כמו מוֹשָׁב, מוֹקֵש; ואלו הם בפתח, כמו מן רדד – "מַעֲשֵׂה מוֹרָד" (מ"א ז, כט), מן רכך – "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ" (ויקרא כו, לו), והם מעט מזער.

ד

אכן עם הנקבה הם רבים, והם טובים להכיר כי הם דגושי העי"ן. כמו מְגִילָּה, מְחִיתָּה. ועם תי"ו, כמו תְּפִלָּה, תְּחִנָּה. ונמצא אחד בתוספת מ"ם בסוף, והוא חִנָּם, מן חנן.