ספר הבחור/מאמר ב/עיקר יג

<< · ספר הבחור · מאמר ב · עיקר יג

העקר השלש עשרה

בביאור קצת הכללים מהגזרות המורכבות

א

הנה כבר כתבתי בתחלת המאמר הראשון כי עקרי הגזרות הם ששה, והם אשר בארתי עד הנה. ועתה אבאר שאר הגזרות המורכבות מהששה הנזכרים. ואין צריך להאריך בהן, כי כל אחת הולכת על דרך שני הגזרות אשר היא מורכבת מהנה. והמשל משרש נטה, שהוא מורכבת מחסרי הפ"א ומנחי הלמ"ד; הנה הנו"ן הולכת על דרך נו"ן של נגש, והה"א הולכת על דרך ה"א של גלה. רוצה לומר, בכל מקום שתחסר נו"ן של נגש או תנוח ה"א של גלה, תחסר ותנוח נו"ן וה"א של נטה. חוץ מהצווי, שתאמר מן נגשׁ – גַּשׁ, גְשׁוּ בחסרון נו"ן; ולא תוכל לומר מן נטה – טַה, טוּ, אלא נְטֵה, נְטוּ. וכן מן גלה תאמר הצווי בבנין פִּעֵל גַּל, צַו בחסרון ה"א, ולא נוכל לומר מן נטה נַט. וכן מן נשא, בכל מקום שתנוח אל"ף של קרא תנוח אל"ף של נשא, חוץ במקור תנוע האל"ף בשוא – שְׂאֵת, בִּשְׂאֵת וכולי.

ב

וגזרת נחי קצוות הם של שלש מינים. האחד שפ"א-הפעל אל"ף ולמ"ד-הפעל ה"א, כמו אבה, אפה. האל"ף הולכת על דרך נחי פ"א אל"ף, והה"א על דרך נחי למ"ד ה"א. והשני שפ"א-הפעל יו"ד ולמ"ד-הפעל אל"ף, כמו יָצָא, יָצָאת וכולי. והוא בצרי לגזרת פָּעֵל, כמו יָרֵא. והשלישית שפ"א-הפעל יו"ד ולמ"ד-הפעל ה"א כמו יָרָה, יָרִיתָ וכולי, היו"ד הולכת על דרך נחי פ"א יו"ד – יָשָׁב, והה"א הולכת על דרך נחי למ"ד ה"א – גָּלָה, גָּלִיתָ. חוץ מהמקור והצווי שהם באים בשלמות פ"א-הפעל. המקור – כמו יָרֹא או יְרֹא, ועם בכל"ם – בִּירוֹא, כִּירוֹא, "לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד" (ש"א יח, כט). והצווי כמו "יְרָא אֶת יְיָ" (משלי ג, ז), "יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו" (תהלים לד, י) נחה האל"ף, כי שורק הוי"ו שייך ברי"ש. והאל"ף נחה להבדילו מלשון ראייה, משום שנאמר "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג, כ); ומן ירה – "אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט, יג), ועם בכל"ם – "לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל" (תהלים יא, ב).

ג

והכלל, כי כל מיני המורכבים לא יבאו לעולם בחסרון הפ"א לא במקור ולא בצווי, חוץ משרש יצא ונשא, שבאים בחסרון הפ"א. כמו מן יצא – צֵאת, בְּצֵאת, כְּצֵאת וכולי; ומן נשא – שֵׂאת, בְּשֵׂאת, כְּשֵׂאת וכו', שָׂא, שְׂאוּ וכולי. והעתידים מן ירא – אִירָא, יִירָא ביו"ד נחה, ומן ירה – אִירֶה, יִירֶה וכולי. ובחסרון הה"א – אִיר, יִיר וכולי, על משקל "וַיִּיף בְּגָדְלוֹ" (יחזקאל לא, ז עי"ש).

ד

וגזרת חסרי הקצוות לא נמצא כי אם בשרש נתן. אשר בעוברים תחסר הנו"ן האחרונה, כמו נָתַתָּ, נָתַתִּי, ובצווי ובעתיד תחסר הנו"ן הראשונה, כמו תֵּן, אֶתֵּן, יִתֵּן וכולי. ובמקור יחסרו לפעמים שתי הקצוות – "אָחֵל תֵּת" (דברים ב, כה), "בְּתֵת יְיָ" (במדבר ה, כא), הראוי בְּתֶנֶת על משקל "בְּגֶשֶׁת" (במדבר ח, יט). וכן נמצא העבר בחסרון שתי הקצוות במלת "וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף" (ש"ב כב, מא).

ה

וגזרת המרובעים, רוצה לומר של ארבע אותיות, כמו "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק" (ישעיהו יא, ח), הוא מורכב מנחי הלמ"ד ומהכפולים, ונפלה ה"א למ"ד-הפעל ונכפלה בו הפ"א והעי"ן, כי שרשו שעה. וכן "תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי" (תהלים קיט, ע) – שניהם מבנין פִּעֵל. ובבנין פֻּעַל – "וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ" (ישעיהו סו, יב). ובהִתְפַּעֵל – "בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע" (תהלים קיט, טז). ונמצאים שני שרשים של ארבע אותיות נבדלות, רוצה לומר שלא נכפלה בהם אות אחת מהאותיות. והם כרבל, וכרסם, כמו "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" (תהלים פ, יד), "וְדָוִיד מְכֻרְבָּל" (דה"א טו, כז), ומה שנמצא "רֻטֲפַשׁ" (איוב לג, כה), ו"פַּרְשֵׁז" (איוב כו, ט), אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהם מלות מורכבות. פירש רֻטֲפַשׁ – רטוב ופש. פַּרְשֵׁז – פירש שדי זיו.

ו

גם נמצאו הרבה מגזרת הכפולים באים על משקל זה, וכפל בהם פ"א-הפעל אחר עי"ן-הפעל. כמו מן גלל – "וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים" (ירמיהו נא, כה). ומן קלל – "וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל" (קהלת י, י). ומן סלל – "סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ" (משלי ד, ח). וכלם לא נמצאו רק בבנין פִּעֵל. וכן מנחי העי"ן – "הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר" (ישעיהו כב, יז) – שרשו טול, מן "וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים" (יונה א, ה). וכן מה שקוראים המדקדקים מרובע שהם בכפל למ"ד-הפעל, כמו מן שוב – מְשׁוֹבֵב, ומן קום – מְקוֹמֵם. וכבר הוכחתי כי הם מבנין פִּעֵל, ואין להאריך כאן.

ז

ופעל של חמש אותיות לא נמצא כי אם אחד, והוא חמרמר, כמו "פָּנַי חֳמַרְמְרוּ מִנִּי בֶכִי" (איוב טז, טז), ובהפסק – "מֵעַי חֳמַרְמָרוּ" (איכה א, כ), ונכפלה בו העי"ן והלמ"ד אחר שלש אותיות השרשיות, כי שרשו חמר. אבל "לִבִּי סְחַרְחַר" (תהלים לח, יא), "הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ" (משלי כא, ח), הם שמות התוארים, כמו "יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם" (ויקרא יג, מט).

ח

ונמצא פעל אחד מנחי למ"ד ה"א של חמש אותיות, והוא "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם" (תהלים מה, ג), שרשו יפה, וכפול בו הפ"א והעי"ן והוא מבנין הקל. אבל חמרמר הוא מבנין פֻּעַל, אבל נוכל גם כן לבנות ממנו אביו הפִּעֵל, ולומר חִמַּרְמַר, חִמַּרְמַרְתָּ, חִמַּרְמַרְתִּי. כי כן אמרו המדקדקים כי כל שרש נמצא ממנו האב נוכל לבנות ממנו התולדה וכן להפך. כמו "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" (בראשית יח, ד), "יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע" (ויקרא יא, לח), שניהם מבנין הָפְעַל, נוכל לבנות מהם את אביהם ההִפְעִיל ולומר הִלְקִיחַ, הִנְתִּין.

ט

וכן בעבור מלה אחת שנמצאת תוכל לבנות עליה כל הבנין. והמשל מן "הִשְׂמַחְתָּ כָּל אוֹיְבָיו" (תהלים פט, מג), נוכל לבנות ממנו גם הבינוני – מַשְׂמִיחַ, והפעול – מֻשְׂמַח, והמקור והצווי – הַשְׁמֵחַ, והאית"ן – אַשְׂמִיחַ. ישמיח יי אלהינו אותנו על ידי עבדו משיח.