ספר הבחור/מאמר א/עיקר ח

<< · ספר הבחור · מאמר א · עיקר ח · >>

העקר השמיני

בהוראת בנין נִפְעַל

א

הבנין השני נקרא בִּנְיַן נִפְעַל, והוא של שלש מינים.

המין האחד הוא תולדתו של קַל היוצא, רוצה לומר שהוא שהוא מקבל הפעולה מיד אביו הקל. והמשל, אם תאמר על האב אָכַל, תאמר על הבן נֶאֱכַל, וכן נִלְכַּד, נִשְׂרַף, "נִשְׁבַּר או נִשְׁבָּה" (שמות כב, ט), "אִם גָנוֹב יִגָּנֵב" (שמות כב, יא), "שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ" (ש"ב כג, ז) ודומיהם רבים – כלם פעולים מיד אחר. והנה הוראת המין הזה כהוראת בנין פֻּעַל ממש, כי אין הפרש בין "וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ" (שמות כב, ו) ובין וְנִגְנַב, ובין "וְהִנֵּה שֹׂרָף" (ויקרא י, טז) שהוא מבנין פֻּעַל ובין נִשְׂרַף. ויש לך לדעת שלא יבאו צווים מהמין הזה לעולם. כי לא נוכל לומר הִשָּׂרֵף, הִגָּנֵב, הִלָּכֵד, הִשָּׁבֵר, אבל יבואו במין השני, והטעם יתבאר לך בבנין פִּעֵל הדגוש (עיקר י סימן ב).

ב

והמין השני הוא מהנפעלים הפעולים על ידי עצמם, והם החלק היותר רב מהנִפְעַל. ובזה דומה הוראתו להִתְפַּעֵל ממש. וכן מצינו שהפסוק משמש בהם כאחד, כגון "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה" שהוא כמו תִּתְטַמְּאוּ, ואחר כך אומר "כי בְּכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם" (ויקרא יח, כד), שהוא מבנין נִפְעַל. וכן אונקלוס מתרגם כל לשון נִפְעַל בלשון הִתְפַּעֵל. וכן רש"י ז"ל, כמו שפירש על "וַתִּתְכָּס" (בראשית כד, סה), וכן "שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל" (חבקוק ב, טז). וגם יבא הצווי בנִפְעַל מזה המין, והוראתו כבנין הִתְפַּעֵל. כמו "הִשָּׁמֵר לְךָ" (בראשית לא, כד), "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (בראשית יג, ט), שהוא כמו הִשְׁתַּמֵּר, הִתְפָּרֵד. והכלל: כל הנפעלים מזה המין אין הפרש בינם ובין הִתְפַּעֵל. כמו "יִקָּווּ הַמַּיִם… וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א, ט), וכן "וַיֵּרָא יְיָ" (בראשית יב, ז), "וַיִנָּחֵם יְיָ" (בראשית ו, ו), "שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז), "אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק" (ש"ב יז, כג), כולם מבוארים כאלו הם מן הִתְפַּעֵל.

ויש נפעלים שלא נמצאו בקל, כמו נִשְׁבַּע, נִלְחַם, נִשְׁעַן, נִזְהַר, נִכְנַע ודומיהם, והם מפורשים כאלו הם מהקל, כמו שיתבאר בסוף עקר שלש עשרה.

ג

ודע כי כמו שנמצאים פעלים בבנין הקל שפעמים הם יוצאים ולפעמים הם עומדים כמו שכתבתי, כן נמצאים בבנין זה נפעלים לפעמים יוצאים ולפעמים עומדים. כמו "וּבְנָבִיא נִשְׁמָר" (הושע יב, יד) הוא יוצא, "וְעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר" (ש"ב כ, י) הוא עומד, ופירושו: לא שמר את עצמו. וכן "וְנִמְכַּר בִּגְנֵיבָתוֹ" (שמות כב, ב) הוא יוצא, שפירושו שמכרוהו בית דין, "וְנִמְכַּר לָךְ" (ויקרא כה, לט) הוא עומד, כמו שפירשו חכמים ז"ל שמוכר עצמו מפני דוחקו. ויש נפעלים נגזרים מפעלים עומדים והם זרים מאד, כמו "וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה" (שמות כד, ב), "וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת" (שמות כב, ז), "כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי" (תהלים קט, כג), "אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת" (שמות טז, לה) ודומיהם מעטים.