סמ"ע על חושן משפט סא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
מכתיבת יד סופר העיר: פי' כתיבתן וחתימתן דמשום חשש זיוף רגילים לתקן כן שלא יקחו סופרים ועדים מאן דהו והעיקר תלוי בחתימת העדים וק"ל:
אין בכלל זה מחילה וכו': וה"ה הלואה בחתימת יד הלוה ג"כ אינו בכלל דזיל בתר טעמ' דאמרינן הודאה [פי' בחתימתו] כמאה עדים דמי אלא שמעש' כך היה שנשאל הרא"ש על שטר מחיל' מ"ה נקט' המחבר גם משום אורח' דמלת' נקט שרוב המלוים אינם מלוים כ"א בשטר שיש בו עדים שיוכל לטרוף ע"י מלקוחות וממקבלי מתנה משא"כ בחתימת ידן אבל במחיל' אין נ"מ בזה וק"ל:
וחתום עליה ראובן: פי' ואפי' אם הכתב של גוף המחיל' היא מכתב יד אחר שאינו מסופרי העיר ולא מכתיבת יד ראובן וכ"ב הטור:
רק על השטר החתום בעדים: והיינו שטרי הלואות ושל מקח וממכר שלוקחים עדים המפקיעים קול ויכול לטרוף על ידו מלקוחות וק"ל:
סעיף ב[עריכה]
טופס השטר וכו': ז"ל הטור שטר שכתוב בו נתחייב פלוני לפלוני כך וכך זהובים שיתנם לו לזמן פלוני בנאמנות ואחריות ובכל יפוי כח שיפה הסופר וחותמים העדים למטה וזהו נקרא טופס של זכירה שרשמו לזכרון הדברים שנעשו לפניהם בשעת הקנין כדי לכתוב שטר גמור ע"י זה כשיהיו פנויין:
דהוי מפי כתבן: פי' וכתיב ע"פ שני עדים ודרשינן ולא מפי כתבן אבל שטר הניתן להכתב ולהיות ביד הלוקח או ביד המלו' התירו חכמים משום תיקון העולם וכמ"ש הטור והמחבר בסי' כ"ח סי"ב ע"ש ומ"ש מור"ם ואיכא למימר שטעו ור"ל איכא למימר שטעו וכתבו ונתנו לו שטר שאינו עומד להכתב ולא אמרינן אף שמסתמ' לא ניתן להכתב דלמא אישתני דעת לוה זה וא"ל לכותבו:
סעיף ג[עריכה]
אם יש לה מטלטלים: בפריש' כתבתי דאינו ר"ל שרצונה לשלם בקרקע והמלוה אומר שיש בידה מטלטלין לפרוע מהן וקאמר שצריכה לישבע ע"ז שאין לה דז"א מתקנת הגאונים דלא תקנו שבועה אלא אמי שאו' אין לי במה לפרוע כלל וכמ"ש לקמן הטור ובדברי המחבר סי' צ"ט וק"א בס"ד אלא מפני שכל הטוען אין לי מסתמ' אם היה לו קרקעות היה זה ידוע משא"כ במטלטלים דיכול להיות שיש ממון בחדרו או מופקד ביד אחר בסוד מ"ה קאמר דישבע ע"ז כתקנת הגאונים שאין לו ואגב זה מגלגלין עליו ג"כ אם יש לו קרקע משום צד:
סעיף ד[עריכה]
שיוכל כל המוציאו לגבות בו בלא הרשאה כו': עיין בתשובת הרא"ש והביאו הטור שמשמע ומוכח משם דאם כתב בשטר בפירוש בלי הרשאה פשיטא דגובים בו בכל המקומות דכל תנאי שבממון קיים ודוקא אם לא כתב בשטר בפירוש "בלא הרשאה אלא כתב שיכול לגבות בו כל המוציאו בזה כתבו כמו שכתב המחבר כאן דבכל המקומות מסתמ' יכולין לגבות בו בלא הרשאה אם לא במקום שנהגו שלא לגבות בו אם לא כתב בשטר בפי' בלא הרשאה וכ"כ מהרא"י בת"ה סי' של"א והביאו מור"ם בהגהותיו ר"ס ס"ו ע"ש וע"פ הדברים האלה היה נראה דגם דברי המחבר צריכין לפרש כן דאינו ר"ל שכתב בשטר בהדיא בלא הרשא' אלא ר"ל שטר שכתוב בו שכל המוציאו יכול לגבות בו כוונתו הוא אפי' בלא הרשאה וע"ז מסיק וכ' דאם אין מנהג כו' אלא דא"כ קשה דלא ה"ל לסתום אלא לפרש וצ"ע:
בין יהודי בין עכו"ם: פי' ולא אמרינן מדלגבי עכו"ם לא חל התנאי דהא איסור יש בדבר לא יחול ג"כ גבי ישראל אחר המוציאו ועד"ר:
סעיף ה[עריכה]
דלא כאסמכת' כו': ע"ל סי' מ"ב סעיף י' דכ"כ כדי להיות יד בעל השטר על העליונ' ודורשין מחמתו ל' השטר ליפוי כח דבעל השטר ודלא כטופסי דשטרי ע"ל סי' קי"ג דפרשו הטור דר"ל דנכתב לגבות בו מיד ולא שטופס השטרות כך הוא:
קאי לכל כללי בתחלת ענינא: כל זה הביא הב"י תשובת רבינו האי בסי' זה סס"ג עיין שם ונרא' דר"ל דמה שקיבל עליו לכתוב בכל זכוותא קאי דוקא לכללים וענינים המסתברים לומר שהי' דעתו עליהן שזולתן לא היה נגמר ענין השטר וז"ש בתחלת ענינא שכל המתחייב נפשו בשט"ח מסתמא דעתו בתחל' אאותו ענין הוה ובסי' ע"א סכ"ב שם חזר הב"י להביא זה וכ' בה דתחות ענינא והיא היא וגם שם לפני זה הביא ב"י לשון ריטב"א שכ' ג"כ עד"ז ע"ש:
על הכפל: בספרי הטור המדויקים כתוב עד הכפל והיה נראה דדוק' בכה"ג דקיבל עליו כולי האי מחשב אסמכתא וכמו אם לא אעביד אשלם אלפי זוזי אבל בחיוב סתם הוצאה אין זה אסמכתא אלא אמרינן ביה ג"כ כל תנאי שבממון קיים וכן משמע מתשו' הרא"ש גם הביאה הטור בסי' ע"א סכ"ב ומור"ם הביאו שם בש"ע בהג"ה בס"ס ג' ע"ש גם בד"מ כתוב דלא מקרי זה אסמכתא כיון שקיבל עליו לשלם הוצאות וה"ל בכלל אמרם כל תנאי שבממון קיים ותמה על הרא"ש שכ' דה"ל אסמכתא ולפי מ"ש ניחא דלא קרי ליה אסמכת' אלא בתנאי דקיבל עליו עד הכפל דאף אם אירע דהוציא עליו כ"כ מסברא י"ל דלא עלתה על דעתו שיוציא כ"כ וע"ד אסמכת' כ' לו כן וכמ"ש בהגד"מ ע"ש וגם עיין בס"ס י"ד דלא כתבו הטור והמחבר דא"צ לשלם לו הוצאה אם לא משעת סירובו ואילך אלא כשלא קיבל עליו בפירוש ודו"ק:
וע"ל סי' ר"ז כו': פי' שם מפורש בטור ובדברי המחבר בסי"ח דל"מ כתיבת דלא כאסמכתא היכי דמפורש בשטר או דאנן חזינן דהוא אסמכתא ע"ש:
סעיף ו[עריכה]
אינו רשאי לעבור על דברי תורה כו': והיינו דוקא היכא שאין מנהג פשוט בעיר לירד בלי רשות ב"ד ובלי שומא אז י"ל דאף דכותבין כן בשטרות לא היה דעתו אלא כשלא ימצא דיין וכדמסיק אבל אי מנהג פשוט כן בעיר אזלינן בתרי' כיון דקיבל כן עליה בשטרא והכי דייק ל' תשובת הרא"ש שכ' הטור כאן שמסיק בה וכ' ז"ל ויש לפרש מה שנהגו לכתיב בלי רשות כו' כגון שלא מצאו דיין כו' וכן שינה ושילש הרא"ש בדבריו דיש לפרש כו' ותלה דברים כאלו במנהג ע"ש וכן פסק המחבר בסי' ק"ג ס"ז בהדיא וכ' ז"ל מקום שנהגו לכתוב בשטרו' שיוכל לירד לנכסי הלוה בלא שומא כו' אם נהגו שלא לירד כו' אין לירד כו' מוכח מדבריו הא במקום שנהגו לירד דאין למחות בידם ע"ש והוא ג"כ מתשובת הרא"ש והטור הביאם שם ומכאן ראיה למ"ש בסימן כ"י בדרישה ובסמ"ע דאם כתב בפי' שידון עמו בדין עכו"ם מפני הזכות שיש לו בדיניהם יותר מבדין ישראל צריך לדון עמו בדיני עכו"ם אף במקום שיש דייני ישראל שיכולים לדונו ולהוציאו מידו והיינו דוקא במקום שיש איסור לדייני ישראל לדון בדיני עכו"ם כגון להוציא מידו ממון שעבר עליו השמיטה וכיוצא בו אבל במקום שאין איסור ידונו דייני ישראל באותו זכות שיש לו לפני דייני עכו"ם מאחר שקיבל עליו וחייב נפשו בזה וע"ד שכ' מור"ם בהגה לקמן ס"ס שס"ט ע"ש:
סעיף ז[עריכה]
שנתחייב לו בכל סך כו': בפרישה כתבתי דנראה דהמעשה כך היה שראובן ושמעון היו שותפין בכמה ענינים והתחייב שמעון עצמו נגד ראובן בשטר עד אלף זהובים והיה כתוב בשטר ששטר זה נתן לו באופן שכל מה שיודע ע"פ החשבון שנשאר לראובן בידו ויתן לו אותו כתוב וחתום בחתימת ידו יתחייב לו באותו סך בשטר זה שהוא בעדים לטרוף בו מהלקוחו וכתבו אלף זהובים משו' שיודע שיותר מזה ודאי אין לו בידו אלא פחות מזה מה שיהיה (ועפ"ר שכתבתי שם עוד פי' אחר) ונסתפק השואל מאיזה זמן יגבה אם מא' בניסן מזמן השטר או מזמן קיומו דכת' ידו שהית' באחד באייר דע"י נתברר כמה הי' חייבלו אבל מזמן כתיבת היד פשיטא דלא יטרוף דכתי' בלא קיום אין בו ממש והשיב דיטרוף מזמן השטר דמאז היה להם ללקוחו' למנוע מליקח מיד שמעון דהרי אז יצא הקול וכ"ש דמחשב מוקדם לב"ח שלוה אחר זמן ההוא לענין גביית בני תרי וכמ"ש בסי' ק"ד) ואין להם לו' כל זמן שלא נתברר ע"י כתיבת ידו כמה חייב לו אין כאן חוב ברור ומ"ה קנינינו מחשב מוקדם דמ"מ היה להם למנוע מלקנות שמא נתן לו כתיבת ידו מיד דהא אין לכתיבת יד קול דיאמרו סמכנו לקנות כל זמן שלא יצא הקול דכתיבת ידו וכ"כ בתשובה שם וגם לקיום ב"ד דכתיבת יד אין לו קול לסמוך עליו ומה"ט אין טורפים בשטר כתיבת ידו אע"פ שהוא מקוים בב"ד וכמ"ש בסי' ס"ט ועפ"ר:
סעיף ח[עריכה]
לוי נתן לי משכון כו': ר"ל לוי בקש משמעון שיאמר לעדים שיכתבו שטר עליו איך שהוא חייב לראובן מאה זהוב' ואותו השטר ימסרו העדים ללוי ועשה לו כן מאיזה טעם ידוע אצלו בדבר זה וכדי שיהא שמעון בטוח שלא יגיע לו היזק מזה השטר נתן לוי ביד שמעון משכון שכל היזק שיגיענו יקחנו מהמשכון וק"ל (ועפ"ר שם כתבתי עוד פירוש אחר) .
שמעון נאמן בשבועה: לשון הטור במגו דהיה יכול שמעון לו' לראובן לך פרעתי והיה נאמן בשבועה מאחר שאין השט"ח יוצא מתחת יד ראובן גם עתה נאמן לו' לו אתה לא הלויתני מעולם ואינו סותר בדבריו האחרונים את הראשונים שאמר לפני העדים אלא מתרץ דיבורי' עכ"ל בקיצור:
סעיף ט[עריכה]
מפני שלא הוציאו בחיי אביו: פי' שטר שנכתב שנתחייב ראובן לשמעון מנה הוציא שמעון על בן ראובן לתובעו בו והבן רוצה לפסלו ואו' כיון שלא הוציאו בחיי אביו ודאי היינו משום שידע שמעון שראובן היה יכול לברר שהוא פסול או שהוא פרוע:
אין השטר נפסל בכך: בתשובת הרא"ש כ' טעם דיכול להתנצל ולומר לא היה השטר בידי לתבוע את אביך וגם בשעת עניי לא היה בידי ועד"ר:
סעיף י[עריכה]
ולא הודה בפנינו כו': כ"כ הנוסח ג"כ בתשובת הרא"ש ובספרי טור של קלף ולפ"ז צ"ל דמ"ש בשטר ביאור מה שהודה בפנינו תוספות תיבת ביאור הוא מגרע כח לשון הודאה שכ' אח"כ שהודה בפנינו דל' ביאור מורה על חשבון בעלמא ולא שהיתה הודאה גמורה והוא קצת דוחק. ובכל ספרי הטור הנדפסים לא כתוב בהן תיבת ולא אלא תיבת אלא הודה בפנינו ועפ"ר שם כתבתי ביאורו ודו"ק:
סעיף יא[עריכה]
על לאו דדברי קבלה: והוא אל תשכן באהלך עולה:
סעיף יב[עריכה]
דגופו של נייר שלו: דהלוה נותן שכר הסופר וכמ"ש הטור לעיל סי' ל"ט סכ"בע"ש ואם נתן המלוה שכר הסופר מחשב הלואה גביה וצריך הלוה לחזור ולשלם לו אבל מ"מ אין לו למלוה לעכב בשביל זה השט"ח כמ"ש המחבר לעיל סי' נ"ז סעיף א' ועמ"ש בדרישה:
סעיף יג[עריכה]
ולא הבין כו': אין שומעין לו דה"ל לומר כן מתחלה אינני מבינו תפרשוהו לי ואדע וכל שתיקה בעניינים אלו ה"ל כקבלה שקבל עליו לקיים מה שהסופרים נוהגים לכתוב בשטרות ובכתובות ובדקדוקיהן וע"ל סי' מ"ה ס"ג:
וה"ה בשאר דקדוקים כו': עד וכמו שנתבאר בסמוך ר"ל מיד אחר זה בסט"ו כתבו המחבר וא"ת א"כ למה כתבו מור"ם כאן י"ל משום שיש לטעות ולפרש דמ"ש בסמוך דיש לדקדק בלשון השטר ולא אמרינן כו' ר"ל דמדקדקין ולא חיישינן דהאי גברא לא גמיר אבל אם אירע דטעין כן ה"א דשומעין לו קמ"ל מור"ם כאן דכמו שמי שטוען על כתובת אשתו שלא הבינה אין שומעין לו כן הדין נמי בשאר דקדוקים וק"ל:
סעיף יד[עריכה]
אין כופין אותו: שם מפרש הרשב"א הטעם משום דמקבל מתנה שנל הנאה שלו עליו מוטל ליתן שכר הסופר ודמי הנייר נמצא שהשטר שלו לצור ע"פ צלוחיתו משא"כ בשטר הלואה וכנ"ל בסעיף י"ב:
סעיף טז[עריכה]
אלא אחר הכווו': וכן הדין בנדרים וכמ"ש בי"ד בסי' רי"ח ע"ש: