סמ"ג עשה קעט
כתוב בפ׳ ויקרא וכל קרבן מנחתך במלח תמלח לא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח. הרי למדת שמליחת קרבנות מצות עשה.
ותניא בפ׳ הקומץ רבה [דף כ׳] אילו נא׳ על כל קרבנך תקריב מלח בלבד, שומע אני אפי׳ עצים שנקראו קרבן שנאמר לקרבן העצים וכן דם שנאמר בו הקרבה. ת״ל מנחתך, מה מנחה מיוחדת שאחרים באים לה חובה שצריכין לה עצים, אף כל כיוצא בזה יצאו עצים ודם שאין אחרים באין חובה להן. אי מה קרבן מנחתך דבר המתיר אף כל דבר המתיר אביא את הדם שמתיר את הקרבן. ת״ל מעל מנחתך ולא מעל דמך. מעל מנחתך, יכול תהא כל המנחה כולה טעונה מלח? ת״ל קרבן מנחתך, הוא הקומץ בלבד שטעון מלח. אין לי אלא קומץ, מניין לרבות לבונה? ת״ל על כל קרבנך תקריב מלח, מרבה אני לבונה שכן באה עמה בכלי אחד. מניין לרבות מתנדב לבונה בפני עצמה ולבונה הבאה בבזיכין ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ואימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ואיברי עולה ועולת העוף? ת״ל על כל קרבנך תקריב מלח.
ותניא [שם דף כ״א כל הסוגיא] יכול תבוננו? ת״ל תמלח. אי תמלח יכול במי מלח? ת״ל במלח. ולא תשבית מלח, הבא מלח שאינה שובתת. ואיזו היא? זו מלח סדומית. ומניין שאם לא מצא מלח סדומית, שמביא מלח איסרוקנית? ת״ל תקריב, תקריב כל שהו תקריב מ״מ תקריב אפילו בשבת אפילו בטומאה. מאי תבוננו? אמר רב אשי יכול יתן טעם בבינה. פי׳ רבינו יעקב [בתו׳ שם] שנכנסת בגוף האדם מעט מעט. ת״ל תמלח שבא לרבות אי תמלח יכול במי מלח כלומ׳ שלמורי״א בלע״ז ת״ל במלח שבא למעט.
כיצד עושה? מביא את האבר ונותן המלח עליו והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו. ובהלכות איסור והיתר [בסמל״ת ל״ת קל״ז] פירשתי בשם רבינו יצחק בר אברהם פי׳ אחד נכון וישר [בפ׳ הקומץ רבה דף י״ח] שנינו לא מלח כשר ובגמ׳ [שם] מפ׳ דלא מלח כלל רוצה לומר אמנם בברייתא [שם דף י״ט] תנא דמליחה מעכבת ומשמע שהאמוראים סוברין שהברייתא עיקר דאמר רב [שם] כל מקום ששנה הכתוב במנחה אינו אלא לעכב ושמואל אמר כו׳ מתסיף לה רב אדא [שם] הרי מלח דלא שנה בה ומעכבת דתניא [שם] ברית מלח עולם שתהא ברית אמורה במלח דברי רבי יהודא. רבי שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח עולם ונאמר להלן ברית כהונת עולם כשם שאי איפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח. ומתרץ רב כתנא [בדף כ׳] דמתניתין סבירא לי׳ כמאן דאמר לא מלח כשר ואיבעית אימא כיון דכתיב ביה ברית מלח כמה דתנא ביה קרא דמיא.
מסקינן בפ׳ הקומץ [דף כ״א] כי המלח משל ציבור היה ותניא [שם] בשלש מקומות המלח נתונה לצורך: בלשכת הפרוה ששם מולחין עורות קדשים, ועל גבי הכבש ששם מולחין את האיברים, ובראשו של מזבח ששם מולחין את הקומץ והלבונה וכל אותם שבארנו למעלה.