סמ"ג עשה מה
מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה. אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב לשאול מן האחרים או מוכר כסות שעל כתיפיו ונותן מחצית שקל כסף, שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וגו׳. ואינו נותנו בפעמים רבות, היום מעט ולמחר מעט, אלא נותנו כולו בפעם אחת. ועיקר של מצוה זו במסכת שקלים [בפרק יש בכור דף מ״ט].
מניין כסף האמור בתורה באונס ומפתה ומוציא שם רע הוא הכסף הוא השקל האמור בכל מקום בתורה והיא עשרים מעות וכבר הוסיפו חכמים [כך משמע שם דף כ׳] עליו שתות ועשאוהו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני ומשקלו כ״ד מעות ומקבלת הגאונים כל מעה משקל ט״ז שעורות בינוניות. מחצית שקל זה מצותו שיתן מחצית המטבע של אותו הזמן אפילו היה המטבע גדול משל משה אבל [שם] לא יפחות ממחצית השקל שהי׳ בימי משה. שנים שנתחייבו לשקל שניהם חייבים ליתן קלבון פירוש קלבון הכרע לתוספות על השקלים ותניא בתוספתא דשקלים [פ״ק] כמה הוא קלבון אחד מכ״ד כסף לסלע וחכמים אומרים חצי מעה של ארבעה איסרות וקילבונות אילו מה היו עושים מהם היו נופלים לשקלים דברי רבי מאיר רבי אליעזר אומר נדבה ורבינו שלמה פירש בסוף ביצה [דף ל״ט] שהמביא חצי שקל נותן מעה קטנה ושנים שהביאו שקל נותנין שתי מעות רק שהאב השוקל שקל בשביל שני בניו אינו מביא אלא קלבון אחד בלבד ובסוף פרק קמא דחולין [דף כ״ה] פירש שפטור לגמרי.
הכל חייבים ליתן מחצית השקל [פ״ק דשקלים דף ב׳] כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ועבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהן אבל העכו״ם שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהן. וקטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו כל שנה ושנה עד שיגדיל ויביא ב׳ שערות כמו שאומר שם ויתן על עצמו. בפ׳ בתרא דשקלים [דף י״ב] השקלים אינן נוהגין אלא בפני הבית שנאמר ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד בזמן שעבודת אוהל מועד וכיוצא בו נוהגת ובזמן שבית המקדש קיים נותנין את השקלים בין בארץ בין בחוצה לארץ ובזמן שהוא חרב אפילו בארץ ישראל אינו נוהג.
[שם רפ״ק דף ב׳] באחד באדר משמיעים על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו ויהיה עתיד ליתן בט״ו בו ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה ותובעים בנחת כל מי שיתן להם יקבלו ממנו ומי שאינו רוצה אין כופין אותו ליתן. בחמשה ועשרים בו ישבו במקדש לגבות ומכאן ואילך כופין את מי שלא נתן עד שיתן וממשכנין אותם אפי׳ כסותן, לבד הכהנים שאין ממשכנין אותם אלא תובעין אותם תמיד עד שיתנו, [בריש פ״ב דף ג. ועיקר כל הסוגיא בפ״ו דף ט׳] כיצד כונסין השולחנים את השקלים בכל מדינה ומדינה מניחים לפניהם שתי תיבות שולי התיבות רחבים למטה ופיה צר מלמעלה כמין שופר כדי שישליכו לתוכן ולא יהי׳ אפשר ליקח מהם בנחת ולמה עושין שתי תיבות אחת שמשליכין בה שקלים של שנה זו והשנייה מניחין בה שקלי שנה שעברה שגובין ממי שלא שקל בשנה שעברה.
ובמקדש היה לפניהם תמיד שלש עשרה תיבות, כל תיבה ותיבה כמין שופר.
ראשונה לשקלי שנה זו. שנייה לשקלי שנה שעברה. שלישית למי שיש עליו קרבן שתי תורים או שני בני יונה משליך דמיהם לתיבה זו. רביעית כל מי שיש עליו עולת עוף בלבד משליך דמיהם לתוך תיבה זו. חמישית למי שהתנדב מעות לקנות עצים למערכה. ששית למי שהתנדב מעות ללבונה. שביעי׳ למי שהתנדב מעות זהב לכפורת. ושנינו [שם] האומר הרי עלי עצים סתם לא יפחות משני גיזרי עצים לבונה לא יפחות מקומץ זהב לא יפחות מדינר זהב וזהב לכפורת אומר הרב רבי יצחק בר׳ אשר שפיר׳ לבית הכפורת כלומר לבית קדשי הקדשים לעשות שם ציפוי רקועי פחים וכן משמע בירושלמי. שמינית למותר חטאת כגון שהפרי׳ מעות לחטאתו ולקח חטאת והותיר מן המעות ישליך השאר לתוכה. תשיעית למותר אשם. עשירית מותר לקיני זבים וזבות ויולדות. אחת עשרה למותר קרבנות נזיר. שתים עשרה למותר אשם מצורע. י״ג למי שהתנדב מעות לעולת בהמה.
ושם כל דבר שיהו מעותיו בתוך התיבה כתוב על התיבה מבחוץ. ותנאי ב״ד הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה כדמסיק התם וזה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם הוא אשם אשם לה׳ וכתוב אחד אומר האשם המושב לה׳ לכהן זה הכלל כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה כגון לקח בהמות לאשם והותיר מן המעות שהפריש יקחו בו הכהנים עולות לקייץ המזבח ויהיה הבשר לשם והעור לכהנים נמצא שני כתובים קיימים אשם לה׳ אשם לכהן ואומר כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה׳ לכהנים יהיו ובכסף שנותר מדבר וייקחו הכהנים ממנו העולות כאשר בארנו.
בכל מדינה ומדינה כשגובין את השקלים משלחין אותם ביד השלוחין למקדש ויש להם לצרף אותם בדינר זהב מפני משוי הדרך והכל מתקבצים למקדש ומניחין אותם בלשכה אחת מן הלשכות וסוגרין דלתותי׳ במפתחות וחותמין עליה חותמו׳ וממלאין מכל השקלים שיקבצו שלש קופות גדולות שיעור כל קופה תשע סאין והשאר מניחין אותם שם בלשכה הוא הנקרא שירי לשכה [שם פ״ג ובגמרא ירושלמי] בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלישכה בר״ח ניסן ובר״ח תשרי קודם יום טוב או אחריו וקודם עצרת בט״ו יום, [שם במשנה וגמרא ירושלמי כל הסוגיא ע״ש בד״ה] וכיצד תורמין אותה אחד נכנס לפנים מן הלשכה והשומרים עומדים מבחוץ והוא אומר להם אתרום והם אומרים תרום ג׳ פעמים ואח״כ ממלא שלש קופות קטנות מן הגדולות קופה קטנה זו מגדולה זו ומחפה אותה וקופה קטנה שניה מגדולה שניה וחופה אותה וקופה קטנה שלישית מגדולה שלישית והניחה מגולה ובה היה מתחיל פעם אחרת וכל זה כדי שלא ישכח ויתרום דבר התרום וכל קופה קטנה מהן מכילה שלש סאין ומוציאם לחוץ כדי שיסתפק מהן עד שיכלו וחוזר וממלא מהן אותן השלשה קופות מן הגדולות פעם שנייה קודם עצרת ומסתפקין מהן עד שיכלו וחוזר וממלא אותן פעם שלישית מן השלש הקופות הגדולות בתשרי ומסתפקין מהם עד שיכלו עד ר״ח ניסן ובר״ח ניסן תורמין מתרומה חדשה לא הספיקו להם השקלים שבג׳ קופות הגדולות וכלו עד שלא הגיע ניסן חוזרין ותורמין משירי הלשכה שלש קופות והקטנות שהוא תורם בהן מוציאן לחוץ וכתוב עליה אב״ג כדי שיסתפקו מן הראשונה עד שתכלה ואחר כך מן השנייה ואחר כך מסתפקין מן השלישית. תניא בתוספתא [פ״ב דשקלים וכן במשגה ובגמרא דלעיל] כשהוא תורם שלש קופות אלו תורם הראשונה לשם ארץ ישראל והשנייה לשם ערכין המוקפין לה ולשם בני ישראל הדרים בעמון ומואב והשלישי לשם בבל ולשם מדי ולשם המדינות הרחוקות ולשם כל ישראל ואומר רבי יצחק בר ר׳ אשר שכולם מפריש לשם כולם אלא מזכיר אותם ששקלו שקליהם תחלה כסדר כשהוא תורם מתכוין לתרום על הגבוי שיש בלשכה ועל האבוד פירש ר״י שהגיע ללשכה ואבד ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה ועל העתיד לגבות כדתניא בפרק הזהב [דף נ״ח] כדי שיהו אלו השקלים שהוציאו להסתפק מהן כפרה לכל ישראל כאילו הגיעו כל שקליהם ללישכה ונתרמה מהם תרומה זו [רפ״ד דשקלים דף י׳].
תרומת הלישכה מה יעשו בה? לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות צבור ונסכיהם והמלח שמולחין בו כל הקרבנות וכן העצים אם לא הביאו עצים ולא מצאו אלא בדמים והקטורת ושכר עושיה ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים והעומר ושתי הלחם ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בראשו. כל אילו באין מתרומת הלישכה אבל פר העלם דבר של צבור ושעירי ע״ז בתחילה גובין אותן ואינן באין מתרומת הלישכה כר׳ יהודא ובפרק קמא דהוריות [דף ג׳] מביאה, [בתוספת פ״ב דשקלים] בגדי כהונה באים מתרומת הלשכה. ובפרק אחרון דכתובות [דף ק״ו] אמרו מבקרי מומין שבירושלים ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים והמלמדים להם הלכות קמיצה ונשים המגדלות בניהם לפרה אדומה כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כרי שיספיק להם, [שם] מגיהי ספרים שבירושלים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכן אמר רב אסי בפרק אחרון דכתובות [דף ק״ה] דיינין שדנין את הגזלנין בירושלים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכמה היו נוטלין תשעים מנה בכל שנה ואם לא הספיק להם מוסיפים להם ואף על פי שלא רצו מוסיפין להם כדי צרכם הם ונשיהם ובני בניהם מזבח העולה וההיכל והעזרו׳ באין משירי הלישכה כדמסקינן בגמרא דשקלים אמת המי׳ שבירושלם [במשנה שם] וחומת ירושלים וכל מגדלותיה וכל צרכי העיר באים משירי הלישכה. [בתלמוד ירושלמי סוף פ״ה דשקלים וכן משמע בסוף מסכת תמורה דף ל״ג בברייתא המתפיס תמימים לבדק הבית וכו׳] שקלים שלא הספיקו להם לכל קרבנות של צבור מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית אבל אין בדק הבית מוציא את הראוי לו מקדשי מזבח גרסינן בפרק שני שעירי׳ [דף מ״ה] ובפ׳ קמא דראש השנה אמר שמואל משיגיע ר״ח ניסן אין מקריבין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה ואם לא באה החדשה לוקחים מן הישנה.