סידור/נוסח מרוקו/קריאת שמע

דיני קריאת שמע

א. קטן שהגיע לחינוך כבן ט' או י' שנים חייב בק"ש:

ב. שיכור אם יכול לדבר לפני המלך קורא. ויש מקילין בק"ש:

ג. נשים פטורות מק"ש ונכון שיקבלו עול מלכות שמים ויקראו פסוק ראשון ובשכמל"ו:

ד. נשים פטורות מזכירת י"מ והאנשים אינם יוצאים י"ח בזכירת י"מ בהרהור:

ה. מצות צריכות כוונה לצאת י"ח, ובק"ש צריך לכוין להבין מה שהוא אומר וביותר בפ' [=בפסוק] א' ואם לא כיון בפ' א' חוזר כי לא יצא י"ח והשאר אם לא כיון יצא:

ו. כשלא כיון בפסוק א' וחזר ימתין קצת או יאמרנו בלחש:

ז. הקורא ק"ש לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו ואסור לרמוז אפילו לצורך מצוה בפ' א' [=בפרשה ראשונה] ובשניה יש להקל למצוה אבל שלא לצורך מצוה אסור - גם בפ' ב':

ח. המהלך בדרך ורוצה לקרות ק"ש עומד בפ' א' [בפסוק ראשון] ובשכמל"ו. ואם עומד כל הפרשה הוי יוהרא, וכשהוא יושב אין לו לעמוד:

ט. הרוכב ע"ג בהמה צריך לעמוד בפ' א' אבל יושב בקרון אין צריך לעמוד:

י. ישן מצערים אותו ומעירין אותו עד שיהא ער ממש כשקורא פסוק א' מכאן ואילך אין מצערין אותו הרבה וסגי לקרות מתנמנם:

יא. יש מי שאומר דהיינו דוקא כשקרא כבר ק"ש וברכותיה בצבור ועתה קורא ק"ש שעל המטה ובזה אמרו שאם היה אנוס בשינה אין מקיצין אותו:

יב. אם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו יצא וכ"ש אם שמע מאחר:

יג. ואם קראה בלבו או שמע מאחר מחמת החולי או האונס ואח"כ נסתלק האונס א"צ לקרותה פעם אחרת:

יד. לא יאריך באל"ף של "אחד" כדי שלא יהא נראה ח"ו אי חד. ולא יחטוף בחי"ת ויאריך מעט. ויאריך בדל"ת שיעור שימליכהו בד' רוחות העולם:

טו. אם לא אמר בשכמל"ו בכוונה צריך לחזור:

טז. אין לפסוק באמצע פ' א' כלל ולא באמצע בשכמל"ו. אבל בין ב' פסוקים אלו כאמצע פרק. ונראה להחמיר גם בין שמע לבשכמל"ו כמו פ' א':

יז. צריך לדקדק באותיותיה ולהשמיע לאזנו ולקרות בטעמים הכתובים בתורה ובדיעבד בג' אלה יצא:

יח. היה עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בפרשה ראשונה או בשניה חוזר לראשונה. ואם התחיל למען ירבו סירכיה נקט וא"צ לחזור:

יט. אם קורא ביחיד שרי ליה לכפול ה' אלהיכם:

כ. אם נזדמן לו קדיש וקדושה צריך להמתין בשירה חדשה ויענה ואחר כך יאמר שירה חדשה:

כא. אם בעוד שקורא ברכת אמת ויציב הוציאו ס"ת לא יאמר פ' וזאת התורה כי לדידן אין עונין שום אמן דברכות בברכות ק"ש ויפסיק בשתיקה ויראה הס"ת ואח"כ יחזור לגמור הברכה ויסמוך גאולה לתפלה כמשפט:

כב. אחד שקודם הגיעו לשירה חדשה שתק לראות הס"ת ונתבלבל אח"כ ותכף התחיל תפלת י"ח ולא סיים הברכה ב' של ק"ש, נראה דאחר תפלתו יקרא ק"ש ויאמר אמת ויציב עד גאל ישראל לדעת מרן:

כג. כהן שקראוהו לס"ת אפילו בשמו ולא יש אחר והוא קורא ק"ש וברכותיה לא יעלה:

מקור

מקור ראשוני: חיד"א "קשר גודל"; "חסד לאברהם" (אנקווה, ליוורנו תר"ה).

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. (דברים ו, ד)
(בלחש:) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

צריך להפסיק בין עול מלכות שמים לעול מצות

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. (דברים ו, ה) יפסיק מעט בין המילה עַל למילה לְבָבֶךָ ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים ו, ו-ט)

יפסיק מעט בין המילה אֶתְכֶם למילה הַיּוֹם יג וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. יד וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. יז וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם. יח וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. כ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים יא, יג-כ)

יבטא היטב את העין של "נשבע": לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. (דברים יא, כא)

לז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. לט וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. מא אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (במדבר טו, לז-מא) אֱמֶת.
והחזן בבית הכנסת כופל: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת.