סדר האצילות בקיצור מופלג

שחיבר איש טהור הרב האלקי כתם זהב שמו נודע בשערים חסידא ופרישא כמוהר"ר חיים ויטאל זצוק"ל^א. תנצב"ה. הועתק על ידי הרב שמשון באקי הקדמון מ"ץ בק"ק קסאלי יע"א ירבו כמותו בישראל ויורו המורים.

והוא קיצור מספר עץ חיים · שער ג.

הועתק מכתבי יד של הספריה הלאומית

* [מקור הכתב יד: ספריית אנגליה]

שלח האלוף מהר"ר שמשון באקי הקדמון יצ"ו מירושלים תוב"ב ד' כסלו שנת שמ"ה. והוא מקבלת המקובל האלקי החסיד אשכנזי זצוק"ל.

ראשונה הוא הא"ס ית' מקיף כל העולמות כולם וגם מוקף מהם ומתלבש בתוכם עד סוף עולם האצילות, ואינו נוגע ודבק זולתי באצילות לבד ולא בבריאה יצירה ועשיה, ולכן משם ולמטה ישתנה מהותם ויקראו בריאה יצירה עשיה.

אך בבחינת מקיף הוא דבק ונוגע בכל הד' דאבי"ע, ותחלה נשתלשל ממנו באמצעיתו אדם קדמון הנז' בתיקונים ע' דף קל"ב ע"א, ובבחי' היותו שני אל הא"ס נקרא אדם דבריאה, עם שהוא קודם האצילות, גם נרמז אדם זה בסוף פרשת פקודי במאמר אר"ש ארימית ידי בצלותין כו', ואתעבידו ט' היכלין כו', כולהו איקרון א"ס עכ"ל. כי זה האדם כולל י' ספירות, וכלם נקראים א"ס בערך עולם האצילות שלמטה ממנו, וזה האדם קדמון נחלק לאלפי רבבות עולמות, ותחלת התחלקותו הם ד' עולמות הנקראים ראיה שמיעה ריח דבור הנז' בתיקונים ע' קכ"א ע"א. ומהם מתחלקים עולמות לאין קץ וכל אלו הבחינות נרמזו במאמר סוף פקודי הנז' למבין. וזה האדם נרמז בקוצו של יו"ד של ההוי"ה, כי הוא בחינת כתר של כללות העולמות, והא"ס בכח אצילותו בחכמת האדם קדמון הזה האציל תחתיו עולם האצילות, וזהו סוד "כלם בחכמה עשית". והבן. והחכמה הזאת נתלבשה במלכות א"ק, וזו המלכות ירדה ונתלבשה בי' ספירותיה תוך י' ספירות עולם האצילות, והיה זה לקשר אדם קדמון בעולם האצילות, ועד"ז בכל עולם ועולם כאשר נבאר, וראש זו המלכות שהם ג' ראשונות שבה נשארה במקומה, והז' תחתונות - גופא דילה, ז' ימי בראשית, נתלבשו הם נתלבשו בי"ס דאצילות, וזו הבחי' נק' עתיק יומין, שהם ז' ימים העתיקים ממלכות אדם קדמון, והז' נחלקים לי' ספירות דאצילות, כי הראשונה כלולה מג', ע"ד היכל קה"ק כנודע שכולל ג' ספירות, וזה העתיק נעשה נשמה לאריך אנפין הוא כתר האצילות, וגם הוא מתפשט בט' ספירות אחרות דאצילות, ואור הא"ס תוך העתיק, והחכמה ובינה דאצילות מלבישים את אריך אנפין הנק' עתיקא קדישא, הז' תחתונות שלו לבד, ע"ד הנז' לעיל. ונקראים אבא ואמא. וזה יובן מאדרת האזינו דף רצ"א ע"א וז"ל, האי אב ואם כולהו להו סתימן ואינון סתימן למזלא קדישא עתיקא דכל עתיקין וכו'. וגם בסוף דף רפ"ט ע"ב וז"ל, וכלא דא בדא תליין ואתקשר דא בדא ודא בדא עד דאשתמודע שכלא חד וכולא עתיקא ולא אתפרש מניה כלום, וזעיר אנפין שהוא ו' ספירות, ו' קצוות האצילות, מלביש את אבא ואמא, ז' תחתונות שלהם, וכל קצה הוא צורת ו' הם ו' קצוות, ו' פעמים ו' הם אל"ה, ובהם מתלבשת הבינה הנקרא' מ"י, ונעשי' אלקי', מ"י ברא אל"ה. ונוקבא דזעיר אנפין היא מל' דאצילות מלבשת את זעיר, ז' תחתונות שלו, בסוד נקבה תסובב גבר, ובעת הזיווג חוזרת אלי' פנים בפנים, ודי בזה. הרי כשנעריך בדיעה יתירה נמצא היות כל קומת המלכות שיעור ספירה א' לבד בערך כללות עולם האצילות, וזעיר יהיה ו' קצוות של כל הכללות, עם שהוא בעצמו י' ספירות, ואבא ואמא גבוהים ממנו, וראש הכתר גבוה מעליהם, אמנם רגלי כלם שוים עד סוף האצילות, רגלי עתיק ורגלי אריך ורגלי אבא ואמא ורגלי זעיר ורגלי נוקביה כלם שוים למטה, אך יתפרדו בראשם זה למעלה מזה, באופן כי יהיו כלם כלבושים, זה מלבוש לזה וזה מלבוש לזה, והעתיק שהיה מלכות דאדם קדמון, ובתוכה חכמת האדם קדמון, בסוד ה' בחכמה יסד ארץ, ובתוכה הא"ס עצמו, כל ג' אלו מתלבשי' תוך האצילות, וזה נרמז באדרא דהאזינו דף רפ"ח א' וז"ל, כד אתתקן אפיק כו' נהורין דלהטין מניה מתיקונוי כו'. כך הוא עתיקא קדישא כו' וכולא חד. באופן כי אין ניכר מכל א' מהם כי אם הראשים, אכן גופותם מתלבשי' אלו תוך אלו ואינם ניכרים, ולכן יכנוס באדרת האזינו בבחינת רישין ודי למבין. והנה כל הי' ספירות דאצילות נתחלקו לה' פרצופים: כתר חכמה בינה זעיר ונוקביה, וכל א' כלול מרמ"ח איברים גמורים, והם בחינת ד' אותיות ההוי"ה הכוללות עולם האצילות לבדו, ועם קוצו של יו"ד הרי הם ה' פרצופין, אכן בערך ההוי"ה הכוללת כל העולמות כנ"ל, נמצא כי אדם קדמון קוצו של יו"ד, והי' ספירות דאצילות הם יו"ד של ההוי"ה הנרמזת בחכמה, והיא באצילות כנודע. ואחר זה נשלם הא"ס בבחינת הפנימיות כנז' לעיל, ואז תתעבה האור ונעשה שם מסך, ודרך המסך ירדה מל' דאצילות ז' תחתונות שבה והיתה ראש לשועלים, י' ספירות דבריאה, וכל זה אחרי התעבותם והתלבשותם דרך המסך הנז', וגם בינה דאצילות נתלבש אורה בז' תחתונות דמל' דאצילות, וירדה דרך המסך ונתלבשו ב' ספירות דבריאה, וזהו סוד בינה מקננת בבריאה, ואלו הז' תחתונות דמל' נתהוו לעתיק יומין דבריאה, ונתלבשו באריך אנפין דבריאה וכנז', על סדר הנז' בעולם האצילות, וגם הוא ה' פרצופין דבריאה, וכלם בחי' ה' דהוי"ה הכוללת כל העולמות, ואחר זה נפרס מסך ב' וירדה ז' תחתונות דמל' דבריאה, ובתוכם מתלבשות אור ו' קצוות דזעיר דבריאה (כלם בחי' ה' דהוי"ה הכוללת כל העולמות), ונתהוו אל בחינת עתיק יומין דיצירה וכו', וזהו סוד זעיר מקנן ביצירה, וזה העתיק מתלבש תוך אריך דיצירה כו', על דרך הנז' לעיל בבריאה, וגם הוא ה' פרצופי' דיצירה, וכולם ו' דהוי"ה הכוללת כל העולמות, ואחר זה ז' תחתונות דמל' דיצירה היא לבדה מתלבשת תוך אריך אנפין דעשיה, וגם זה דרך מסך ג' שבין יצירה לעשיה, וזהו סוד מלכות מקננת באופן, ונקרא עתיק יומין, ומתלבשת תוך אריך דעשיה, והכל על דרך הנז' ביצירה, וגם הם ה' פרצופים, וכלם בחינת ה' תחתונה דהוי"ה הכוללת כל העולמות, ואמנם דע כי כל בחינת ה' פרצופי' שבכל עולם דאבי"ע כנז' לעיל, הנה כל א' כולל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וצריך המעיין לחקור על ניתוח איברים שבכל פרצוף ופרצוף, ואיך יפגשו אבר פרצוף זה באבר שבפרצוף המתלבש בו, כי אין עמידת כל הפרצופים בהשואה ובקומה אחת, נמצא כי ראש המל' דעשי' יפגוש בתחתית עקב דאדם קדמון, וכן על זה הדרך כל שאר הבחינות, לא יכילם אם יגולו כספר השמים, וכפי דבוק אבר זה הפרצוף באבר שכנגדו, לפעמים יפגשו עין בחוטם, ואוזן בעקב, וכיוצא בזה לאין קץ, וזהו ענין חכמת הצירוף של הכ"ב אלפא ביתות, אל"ף עם כלם וכלם עם אל"ף, וכיוצא בשאר האותיות. והם הם הגורמי' השינויים שאין לך יום דומה לחבירו, ואין צדיק דומה לחבירו, ואין בריה דומה לחברתה, וכל הנבראים צורך גבוה, כי אין יניקת כלם שוה, אף לא תיקון כלם שוה, ותתקן החלבנה בקטרת מה שלא תתקן הלבונה, ולכן היה צורך אל העולם טוב ורע ובינוני, ובכל א' מינים לאין קץ, והנה אלו הה' פרצופי' של עולם האצילות נתבאר באדרת האזינו ונשא, וזהו סוד בהבראם בה' בראם. כי כל הנבראי' היו בחינת ה' פרצופים, הן באצילות הן בבי"ע, והם ה' זעירא, כי כלם יצאו מה' זעירא דמלכות דאדם קדמון, אחר שנתמעטה באור ז' תחתונות שלו לבד, ואז היתה ראש להם כנז' לעיל, ולכן נרמזת בה' זעירא, והנה הי' ספירות דאצילות להיותם בחי' לבושי מלכות אדם קדמון, התחיל בהם הסיגים (הדינין), ונרמזו באלה המלכים אשר מלכו הנז' ריש אדרת נשא, כי כלם בני מלכים הם, בראשית ברא אלקים שהיא מל' אדם קדמון הנקרא אלקים, ומכחה נבראו שמים וארץ דאצילות, ומתחלה לא נתקנו עד יצא מלך הדר השמיני, שהוא שם ההוי"ה, היא תולדת היסוד דאדם קדמון, מילה שניתנה בשמיני, והוא הדרת פנים זקן, והוליד טפת הלובן הנקרא חסד, והטיל במיין נוקבין דמלכות שבו, היא טיפת אודם ארץ אדום, וכדין עלמין שהם ז' המלכים הכוללי' כל הי' ספירות דאצילות, כי הא' כולל ג' ראשונות, וכדין עלמין אתבסמו בזווג יסוד ומלכות דאדם קדמון, וזהו ביום עשות ה' אלקים. שיתף רחמים בדין, ואז נתקן האצילות גם המלכות עצמה דאדם קדמון שהיה רישא דאצילות, שהיא עתיק יומין, נתקנה טפת אודם שלה, ועל זה נאמר בריש אדרת נשא, אי רישא דעמא לא אתתקן עמא היך אתתקן. ואין הכונה ח"ו עליה עצמה רק על אור ז' תחתונות שלה המתלבשי' בי' ספירות דאצילות, אך עצמות וממשות ז' תחתונות שלה נשארו למעלה במקומה, רק ניצוצי אורה הם היורדים להתלבש באצילות, ונקרא רישא דעמא. ולכן נקרא אני ונקרא אין, כי היא מלכות אדם קדמון והיא כתר דאצילות, והבן זה. וז"ש באדרת האזינו דף רפ"ח, ובג"כ עתיקא קדישא אקרי אין, בגין דהאי חכמה סתימאה ביה אתפרש כו'. היא חכמת אדם קדמון המתלבשת בעתיקא שהוא כתר דאצילות, ואז נקרא אין. הרי אם ירצה המעיין להעמיק בדברינו אלה יסתכל היות הא"ס פנימי לכל העולמות, ומקיף לכל העולמות ורגלי קומת אדם קדמון המלביש א"ס מבריח עד סיום כל ד' עולמות אבי"ע. והאצילות לבוש אדם קדמון לז' תחתונות דמלכות שבו, וכל הבריאה לבוש לז' תחתונות דמלכות דאצילות, וכל היצירה לבוש לז' תחתונות דמלכות בריאה, וכל העשיה לבוש לז' תחתונות דמ' יצירה, הרי כי העקביים דאדם קדמון מתלבשים בי' ספירות  דעשיה, כל ספירה כלולה מק' הם אלף יומין דחול, כי שם הקליפות כלם, ובהשתלם להזדכך ולהתברר אור מעולם העשיה שהוא סוד דיעקב, י' עקב הם הי' ניצוצי אורה הנתונים בעקב שהיא עולם העשיה, (זהו סוד) כי אז בעקבא משיחא הוא אדם קדמון חוצפא יסגי, ואחרי כן יעמדו רגליו על הר הזתים וישתלם קומתו לזכך ולהתברר אור מעולם העשי' שהוא סוד יעקב, נאמר עליו הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. ישכיל מעשיה, ונחמד העץ להשכיל עץ הדעת, ירום מיצירה, ונשא מבריאה, וגבה מאצילות, מאד אותיות אדם קדמון אז יבא משיח ב"ה, ומחא לצלמא על רגלוהי הם הקליפות שכנגד ג' עולמות בי"ע, כי על אצילות נאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. ודבריאה רישא דדהבא כי היא בחינת זהב צפון שהיא הבינה, עלמא דאתכסיא המלבשת ומקננת בבריאה כנ"ל, וקליפת היצירה כסף ונחשת, וקליפת העשיה פרזלא וחספא. והאי אבן מ' אחרונה שבכל העולמות היא עקב אדם קדמון, ואתה תשופנו עקב. בהאי אבן רצץ מוח הנחש ומחא לצלמא על רגלוהי שבעשיה, ואז שמי העשיה וארצות העשיה נאמר עליהם והארץ כבגד תבלה ושמים כעשן נמלחו, כי בהתגלות רגלי אדם קדמון על הר הזיתים אשר בתוכם מתלבש הא"ס כנ"ל, אז והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה כאור שבעת הימים. הראשונים, ז' תחתונות דמלכות אדם קדמון הנ"ל, הנקרא עתיק יומין דאצילות.

העתקתי מכתיבת החכם המקובל הר"ר חיים ויטל נר"ו מלה במלה מלכא.

הדרוש הנז' יספיק ליתן הבנה שורית בכלל לדעת על מה אדני הקבלה האמיתית שנתגלה בזמנינו הוטבעו, ומה שמקשים שאם החכם איש האלקי' הקורדווירו זצוק"ל וכל המקובלי' שחברו ספרי' מזמן רשב"י ואילך צדיקים יסודי עולם, זרעו לריק וילדו לבהלה ח"ו לפי דברינו אלה, שמעתי ששאלו להחכם המקובל האשכנזי ז"ל על זה, והשיב להם שלא דברו אלא בעולם התוהו, וזהו פירושו אלה ת'ולדות ה'שמים ו'הארץ, ר"ת תה"ו. בהבראם, פי' כשהיה העולם תוהו בזמן מיתת המלכי' כמ"ש בפ' וימת וימת, היתה הבריאה בה' לבד, שהוא דין ולא היה יכול להתקיים, ואח"כ כשבא לתקן העולמים כשמלך מלך הדר הנז', היה באברהם, אבר מה, כי מה שהיה בתחילה בסוד אבר, נעשה עתה מה, פרצוף בגי' אדם, כי ע"י זווג ע"ב ס"ג כשמלך הדר ואשתו, יצא מ"ה ונתחבר עם ב"ן, שהיא ה' אחרונה כנז', וזש"ה ביום עשות ה' אלקים. וזהו ושם אשתו מהטבאל, בגי' מ"ה ב"ן, ולא אאריך בזה, נמצא מה שרמזו המקובלי' הראשוני' לנו דברו אלא בזמן התוהו כנז', קודם הזווג, אבל קבלתינו היא אחרי התיקון והזווג, ונמצא שמה שהיה יותר נעלם מהראשוני' הוא פי' האידרא מנשא והאזינו מהזוהר, היותר מבואר להחכם המקובל איש האלקים מ"ו מהר"ר יוסף מוכרכי^[1] הוא פי' האידרא, וכבר עשה וחיבר כמעט כל פירושו ע"כ.

קישורים חיצוניים

• מידע על סדר האצילות בקיצור מופלג בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערה א: ראו תיאור על המחבר בספר "תולדות גדולי ישראל"

1. אולי הכוונה לרבי יוסף מערבי זצוק"ל מתלמידי האר"י ז"ל.