נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/לט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לט[עריכה]
תשובה
להגאון מוה' ישעיה מברעסלא נר"ו:
מה שכתבתי בנו"ב חלק י"ד סימן כ"ג לתרץ קושייתו יפה כתבתי ומה שהקשה א"כ בפ"א מאה"ט למה לא הזכיר הרמב"ם גם שיעור מיל. דבר זה שגיאה היא כי מי שבקי בדרכי רבינו הגדול הרמב"ם יודע שאין דרכו להביא בספרו שום דין שאינו מפורש בתלמוד בבלי או ירושלמי או בספרא או בספרי וכיוצא אף שהדין ההוא מוכח בכמה הוכחות מתוך משא ומתן של הגמרא כיון שאינו מפורש בפירוש אינו מזכירו בספרו לולא דבר המפורש בדברי הגאונים מזכיר לפעמים. ומה שהזכיר בפ"ו ממ"א שיעור שיהיה במלח אולי ראה רבינו דבר זה בירושלמי באיזה מקום ואנחנו אין לנו הירושלמי בשלימות כי אין לנו ירושלמי רק על ארבעה סדרים הראשונים או אפשר מפני ששיעור זה מפורש בדברי הגאונים כמבואר בכ"מ שם. ומה שהקשה דלפי פירושי ברש"י דלא חשיב כי אם מה שכולל שיעור מיל ושיעור ד' מילין. והקשה מעלתו דהרי רש"י פירש לגבל היינו ששכרוהו לגבל עיסה בטהרה וא"כ ליכא בו שיעור מיל דהרי רש"י עצמו פירש שם בפסחים דף מ"ו דהך לא שנו אלא לפניו לא קאי על לגבל:
הנה אף דלכאורה יפה השיג אבל אחר הישוב נשאר הישוב אשר כתבתי. בחיבורי על מכונו. דהיא גופא קשיא מי דחקו לרש"י לפרש דמיירי שמגבל עיסת אחרים בשכר ומה חסר לו לפרש במגבל עיסת עצמו והוא אוכל חולין בטהרה עד ד' מילין חייב להדר לטבול ולעשות בטהרה ויותר מזה אינו מחוייב ועושה בטומאה. ורבינו הגדול הרמב"ם בפ"ח מבכורים לא הזכיר שעושה בשכר. וזה לשונו שם הלכה י"א. לא יעשה אדם עיסתו בטומאה לכתחלה אלא יזהר וישתדל ויטהר הוא וכליו כדי להפריש חלה טהורה היה בינו ובין המים יתר על ד' מילין יעשנה בטומאה ויפריש חלה בטומאה. הרי שפירש דבר זה בעיסתו ואמנם הטיל בו תנאי אחר שהטעם משום החלה שבו. ולפי זה אם לש פחות משיעור חלה או שלש עיסת אורז דלית בה חלה אינו צריך לילך לטבול. וקשה למה לא מוקי ליה אף בלא חלה ואף דס"ל לרבינו דמותר לטמא חולין שבא"י כמבואר שם פ"י הלכה י"ב מ"מ אכתי נוכל לומר דמיירי באוכל חולין בטהרה שזה ודאי צריך ליזהר. ואמנם נלע"ד דזהו טעמו של רש"י דמוקי בשכיר וכן טעמו של הרמב"ם דדוקא בטבול לחלה משום דע"כ גם בלגבל איכא תרי שיעורי דהיינו שיעור ד' מילין ושיעור מיל מדחשיב ליה תוך הני ארבעה דברים וכאשר ביארתי בחיבורי. ולרש"י בשכיר שעושה בשכר צריך לילך ד' מילין ובעושה עיסתו אינו צריך להלוך יותר ממיל ולהרמב"ם בטבול לחלה שיעורו ד' מילין ובאינו טבול לחלה רק שאוכל חולין בטהרה שעורו מיל והא דלא הזכיר הרמב"ם שיעור מיל היינו משום שאינו מפורש בגמרא. והא דפירש רש"י דל"ש אלא לפניו לא קאי על לגבל ולפי מ"ש נימא דקאי על עיסה שלו ולפניו כיון דבלא"ה הולך ימתין. נלע"ד דאין דרך להוליך כליו עמו בדרך ללוש עיסה. והתוספות כתבו בחולין דף קכ"ג שאין דרך לשכור ללוש בדרך. כך אני אומר שאפילו של עצמו אין דרך להוליך כלי לישה עמו וא"כ לגבל ע"כ בביתו איירי וד' מילין היינו בשכיר ומיל בשלו. דברי הד"ש: