נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/נה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נה[עריכה]
תשובה מבן המחבר להרב המאוה"ג מוה' וואלף טריטש:
מה שהקשה עמ"ש אאמ"ו הגאון נר"ו בספרו נ"ב (קמא) חלק ח"מ סי' ל"ו על הך מעשה דהובא בש"ע ח"מ סי' רצ"א בנפקד שנתן הפקדון לאמו ונגנב שהוא פטור וכתב שם הש"ך בשם הר"ן דדוקא בש"ח הדין כן ולא בש"ש וכתב אאמ"ו טעם לדבר הואיל ובש"ש הוי פשיעה שלא אמר לאמו שהוא פקדון כדי שתציל תחילה את הפקדון קודם לחפצים שלו אבל בש"ח לא הוי זה פשיעה דאינו חייב להציל הפקדון ולהפסיד את שלו. ועל זה הקשה מעלתו דהנ"י מביא בשמעתין טעם אחר בשם הר"ן לחלק בין ש"ח לש"ש דבש"ח הבן טוען דסבור שתקברנו אמו הואיל ודרכם היה לקבור מה שלא היה צריך להם אבל בש"ש צריך להודיע לה הואיל ולא די בשמירה בקרקע עד שיהיה יושב ומשמר:
הנה מעולם לא שמעתי להקשות כדרך זה וכי בנה אאמ"ו הגאון נ"י יסודו להוכיח הדין מכח קושיא זו מ"ש ש"ח לש"ש, דהא הדין מוכח שש"ח אינו חייב להקדים הצלת פקדון לחפציו מגוף האי מעשה שמסר הפקדון לאמו שהוא פטור ולא אמרי' שהוא פשע שלא הודיע לאמו שהוא פקדון כדי שתדע להקדים הך הצלת פקדון לשאר חפציו, אלא ודאי שבאמת ש"ח אינו חייב להקדים הפקדון וליכא תועלת כלל להודיעה שהוא פקדון וע"ז כתב אאמ"ו כיון שכבר מוכח הך דין שש"ח אינו חייב להקדים בזה יש לחלק בין ש"ח לשומר שכר. ואף שהנ"י מביא טעם לחלק בין ש"ח לש"ש ולפי דברי אאמ"ו נר"ו אין אנו צריכין להך טעמא מ"מ כך דרכה של תורה לחלק בין הפרקים בטעמים הרבה על דין אחד. ומה שכתב אאמ"ו הגאון נ"י ולא ביאר שם טעם הדבר על הש"ך קאי שהש"ך לא ביאר שם טעם הדבר ולהש"ך לשיטתו ע"כ ליתא להך טעם שכתב הנ"י בשם הר"ן דהא הש"ך בסי' ש"ג סק"ד הכריע כהנך פוסקים דש"ש אינו צריך להיות יושב ומשמר ופטור מגניבה באונס וא"כ ש"ש שטמן פקדון בקרקע ונגנב ע"י מחילות פטור דזה מיחשב גניבה באונס כמבואר שם. וא"כ הך דינא גם בש"ש שייך דאם דרך אותו מקום להטמין כספיהן בקרקע לא פשע במה שלא הודיע לאמו דגם לש"ש די לו בהטמנת הפקדון בקרקע ומצי לטעון שלא הוצרך להודיע לה כי הייתי סבור שתקברם כמנהג כל אדם בשלו וא"כ קשה על הש"ך לשיטתו למה מחלק בין ש"ח לש"ש וע"ז כתב אאמ"ו טעם אחר לחלק דבש"ש הוי פשיעה שלא הודיע לאמו שהוא פקדון כדי שתדע להקדים הצלת פקדון לחפציו:
ודברי הב"ח בזה המה תמוהים שכתב אבל ש"ש לא מיפטר שהו"ל להודיע לאמו שהם פקדון כדי שתקברם עכ"ל. והוא תמוה דהא בזה הטענה מיפטר שטוען במה שאמר שהוא שלו כ"ש שהיא נזהרת בהם טפי שתהיה קוברת בקרקע ועוד בשומר חנם נמי חייב לקבור בקרקע דמעות וכספים אין להם שמירה אלא בקרקע. כללו של דבר לא ידעתי כוונת הב"ח בזה ואולי טעות סופר הוא. ומחמת הטרדה אין הפנאי להאריך ורק להשיב על דבריו אני בא. דברי ידידו:
הק' שמואל סג"ל לנדא