לדלג לתוכן

נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/לח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן לח

[עריכה]

שאלה מארץ ישמעאל. משרת יהודי אחד העיד שהיה בעיר פלונית ושמה היו יושבים שלשה תפוסים ונהרגו שנים ע"י יסורים קשים ומרים וכאשר ראה השלישי גודל יסורים של אלו הסכים בדעתו להפך עצמו לדת הישמעאלים ואשתו היתה מביאה לו תמיד מאכל ומשקה כאשר שמעה כן אז ביום ד' בלילה אור ליום ה' האכילה אותו סם המות וביום ה' יצא הקול מהישמעאלים שמת בתפיסה והתחילו להכותו אחר מותו כי נסתפקו שעושה עצמו כאילו מת ועדיין חי הוא וכאשר ראו שאמת שמת היו מרננים להעליל על האשה והחביאה עצמה בהחבא והיה מונח בהתפיסה ושום יהודי לא בא שמה עד שעל פי פעולות ביום א' קודם הלילה ניתן רשיון והלכו היהודים להתפיסה ולקחו אותו משם ועדיין היה מלובש בבגדיו וקברו אותו והמשרת הנ"ל ראה אותו והכירו כי כל פרצוף פנים היה שלם בלי שום חבלה וגם הכיר כל בגדיו שהיה מלובש בהם שהם שלו. כן העיד המשרת הנ"ל. גם האשה בעצמה העידה כי גם היא היתה בשעת קבורה בצינעה והכירה את בעלה גם הכירה המלבושים שאלו המלבושים היה לבוש בשעה שהאכילה אותו סם המות כנ"ל. עכ"ל הגביית ב"ד הנשלח מברבריאה, הועתק מכתב ספרדי לכתב שלנו:

והנה מדי עברי פה ק"ק זסלב הובא השאלה הנ"ל לפני. ומה שמסתפק בשאלה הנ"ל תרתי קיוהי קחזינא חדא דהוי קטטה בינו לבינה ואפילו המקילים במומר דלא הוי קטטה טעמייהו משום דהיכא דארגיל איהו קטטה לא אמרינן דמשקרא אבל כאן שהאכילה אותו סם אין לך מרגלת קטט יותר מזה. ועוד יש להסתפק ולהחמיר כיון שהוא אחר ג' ימים:

ואומר אני אחרי שקבלה בידינו להקל בדיני עגונה אלך בעקבות הראשונים ואשיב על ראשון ראשון:

מטעם קטט אין להחמיר דעד כאן לא איבעיא להו בריש פרק האשה שלום בהחזיקה היא מלחמה בעולם אלא משום דאיחזקה דאמרה בדדמי לא שייך מה לי לשקר אבל בהחזיקה היא קטט שפיר אמרינן מה לה לשקר ועוד דהרי איבעיא להו עד אחד בקטטה מאי מ"ט דע"א מהימן משוה דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי והכא נמי לא משקר או דלמא משום דהיא דייקא ומינסבא והכא כיון דאית לה קטט לא דייקא, הרי שלא נסתפקו אלא אטעמא דע"א מהימן אבל אי הוי ע"א מהימן בלי שום טעם רק מן הדין אז ודאי דנאמן אף בקטטה. והנה בדף פ"ח אמרו סברא הוא מידי דהוה אחתיכה ספק חלב כו' ומקשה מי דמי התה לא איתחזיק איסורא כו' הרי היכא דלא הוי איתחזיק איסורא ע"א נאמן וכן מבואר ביו"ד סימן קכ"ז אלא דבאשת איש איתחזיק איסורא אבל כאן אשה זו לא נודע אם היה לה בעל כלל שהרי אין אדם מכיר אותה רק מפיה ומפי העד אנו חיים ומקרי לא איתחזיק איסורא וע"א נאמן מן הדין וממילא נאמן אף בקטטה. וזה אצלי יסוד מוסד קולא לכל העגונות הבאות לפני ולא נודע מי הן אם היה להם בעל דלא מיקרי איתחזיק איסורא אלא אם ידוע בעדים שהיה לה בעל וכן הוא במשנה האשה שהלך בעלה למדינת הים וכו'. וכל זה אם הוא כמו כזו האשה שהיא עצמה מעידה על מיתת בעלה אבל אם ע"א מעיד לאשה שמת בעלה אף שאין אנו יודעים אם היא אשת איש מכל מקום היא בעצמה אצלה איתחזיק איסורא ואין ע"א נאמן מן הדין רק מטעם עבידא לאגלויי או מטעם דייקא:

ועכשיו נעתיק עצמנו לספק אחר שלשה ימים. הנה בש"ע סעיף כ"ז מצאוהו הרוג ומכירין אותו בט"ע ואין יודעין מתי נהרג י"א שתולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו ויש אוסרין ומיהו אם יצא קול איש פלוני מת או נהרג ואחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו אשתו מותרת לדברי הכל. והב"ח והח"מ פירשו האי ד"ה היינו לדעה ראשונה וא"כ גם כאן תלוי בפלוגתא. מיהו כבר כתבו האחרונים דהיכא דפרצופו שלם יש להקל ועוד דאף דמחמירין ספק הוא וכבר הוא מחלוקת הקדמונים דהא דספיקא דאורייתא לחומרא אם הוא מן התורה לחומרא או שמן התורה כל הספיקות מותרים רק דרבנן החמירו וכן הוא דעת הרמב"ם וכן הכריע הפר"ח ביו"ד וא"כ כיון שכבר יצאנו מידי תורה ונשארנו אדרבנן שוב סמכינן אבגדים דבדרבנן לא חיישינן לשאלה. אך שהפר"ח כתב שם דבאיתחזיק איסורא ספיקא מדאורייתא לחומרא כבר כתבתי בתשובה אחרת דכאן לא מיקרי איתחזיק איסורא דדייקא ומנסבא מרע לחזקה. אלא שכבר כתבתי שם שאף שדייקא מרעא לחזקה שלא יתחייב חנק אכתי נשאר חזקת אשת איש לחייב בספיקו אשם תלוי כמבואר בתוספות דף פ"ח ע"ב בד"ה והבא עליה עיין שם וא"כ אכתי הספק אסור לכ"ע מן התורה. ועוד דכאן בנדון דידן ליתא לקולא זו דבקטטה לא דייקא ואף דכתבתי לעיל דכאן לא מקרי איתחזיק איסור שהרי אין אנו יודעין אם היה לה בעל כלל היינו לענין קטט שאנו ב"ד לא נאמין לדברי ע"א מטעם איתחזיק איסורא כתבתי שפיר דלדידן לא איתחזיק ומפי העד והאשה אנו חיין והפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל כאן בספק שלשה ימים עיקר פלפולנו שלהעד והאשה גופה היה ראוי להסתפק בזה שמא אחר שלשה ימים ולהם איתחזיק איסור ואיך יסמוך להקל שהוא תוך שלשה בספק דאורייתא וחזקת איסור להם. וזה פשוט:

אמנם נ"ל להקל לכ"ע דע"כ לא החמירו אלא במצאו הרוג במקום שלא נודע מי היה במקום ההוא אבל כאן שבעל האשה הזאת נשאר לבדו בתפיסה ואין איש עמו ואחר כמה ימים לקחוהו מת מן המקום ההוא אמרינן כאן נמצא כאן היה ולא מספקינן באחר אפילו אישתהי בודאי כמה ימים. ואל תשיבני ממה דאיתא ביבמות דף קט"ו בהאי גברא דשילהי הלולא דאיתלי נורא בי גננא כו' דחיישינן איש אחר בא להצילו ולא אמרינן כאן נמצא כו' דשאני התם דמצאו גברא חרוכא ופסתא דידא א"כ מוכח שהיה שם עוד אחד שנשאר פסתא דידא ממנו א"כ כיון דבא לשם עוד אחד אין אנו יודעין מי מהם ניצול. אבל כאן נ"ל להקל בפרט שיש כאן כמה קולות. חדא דהאכילה אותו סה המות ורובם למיתה ועוד שהקול מסייע ועוד שפרצופו שלם. נ"ל להקל אך שיסכים כבוד הרב המאה"ג מרא דאתרא וכבוד הרב הגאון מהור"ר דוד נר"ו ואחרי כן ישבו שלשה דיינים כשרים ויתירו אותה יחד כדין הנשאת ע"פ ע"א שצריכה ב"ד. הכ"ד המדבר להלכה ולא למעשה כי אם בהסכמת הגדולים: